התבוננות היום

שבת שופטים, ז' אלול פ"ב – כפ"ח

מתוך שיעור לבחורי ישיבת יריחו המתחדשת

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

במסגרת שיעורי השבת האחרונה, שעסקו באריכות ובהרחבה בהתבוננות במושגים עולם-שנה-נפש בדרגות שונות, עלתה הערה כללית וחשובה בנושא ההתבוננות בכלל – נושא הקרוב ללבו של כל החפץ בעבודת ה' פנימית, אך חסרה בו הנחיה מעשית המתאימה לבני דורנו. הדגש העיקרי היה שעל ההתבוננות להיות כנה, אמתית ומוחשית – כזו המתאימה לדפוסי החשיבה ונושאי ההתעניינות של הנפש השכלית שלנו (לאפוקי התבוננות שהיא 'מחשבת תוכי' החוזר על התבוננויות שיש בספרים, בלי שיש להן נגיעה אמתית בנפשו).

התבוננות באלול ובכלל

יש רמז פשוט וידוע של חדש אלול – אלול בגימטריא בינה. מכאן נלמד שהעבודה העיקרית של חדש אלול היא עבודת ההתבוננות. ההתבוננות של אלול הופכת אותו לחדש התשובה ולחדש הרפואה – "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[ב]. אם כן, אין מתאים מחדש אלול לעסוק בו בעבודת ההתבוננות.

בכלל, לכל אחד יש את ההקשר שלו – העולם-המקום שלו. חלק מההקשר של 'תמים' – בחור-ישיבה חסידי – הוא העיסוק בהתבוננות. 'תמים' עוסק בעבודת ההתבוננות בתפלה, וגם עוד כמה פעמים ביום – לעצום עינים ולהתבונן. אם עוזר להתבוננות לצאת החוצה, למקום שקט ובלי הפרעות – לעשות את ההתבוננות במה שנקרא התבודדות – מה טוב, אבל אפשר לעשות התבוננות בכל מקום.

על ההתבוננות כתוב "עמוד והתבונן נפלאות אל"[ג] – התבוננות היא עמידה-התעכבות על הענין[ד] (שמאפשרת לו להתפתח עד שיוולדו ממנו מדות, כדלקמן). איפה היתה לנו עמידה בפרשת השבוע? בנוגע לעדים – "ועמדו שני האנשים"[ה]. ההתבוננות העיקרית שלנו היא קריאת שמע, שבה יש אותיות עד גדולות[ו] – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[ז]. בקריאת שמע אנחנו מעידים לכל העולם[ח] על אחדות ה', "אתם עדי נאֻם הוי'"[ט], והעדות הזאת צריכה להיות בעמידה, "עמוד והתבונן נפלאות אל".

בינה-תבונה-התבוננות

קודם כל, מהו המקום של ההתבוננות במבנה הנפש שלנו?

פרצוף הבינה מתחלק בדרך כלל לבינה ותבונה – בינה היא אמא עילאה, השכל המופשט (מוחין בעצם) שמתחבר עם אבא עילאה, ותבונה היא המוחין השייכים למדות, המדות שנמצאות בתוך השכל. בנוסף על הבינה והתבונה יש עוד מושג – התבוננות. אלה שלשה מושגים מאותו שרש – בין (והנה, ג"פ בין עולה מקום, בסוד "ואי זה מקום בינה [הכל כלול כאן בבינה]"[י]!).

הבינה היא המושכל (חב"ד) של הבינה, התבונה היא המדות של הבינה – "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה"[יא] – וההתבוננות היא יסוד התבונה, רחם האם המתפשט עד תפארת ז"א ומתגלה שם בחזה. ברחם אמא מתהוות המדות, הולדות של ההתבוננות. בשביל שמה שנמצא בבינה יאיר בלב, יוליד מדות בלב, צריך התבוננות – דווקא על המדרגה של ההתבוננות בתוך הבינה כתוב "בינה לבא ובה הלב מבין"[יב]. ורמז: בינה-תבונה-התבוננות עולה ז"פ אור – "אור שבעת הימים"[יג].

התבוננות אמתית ומוחשית

מהי התבוננות? באופן כללי כתוב שמתבוננים בגדולת ה', אבל במה בדיוק מתבוננים? אפשר לקחת התבוננויות שכתובות בספרים, אפילו בספר התניא, אבל צריך לדעת שלא כל התבוננות שכתובה בספר התניא מדברת אלי היום. לדוגמה, אם כתוב להתבונן בגדולת ה' דרך העולמות, ומציינים שמהארץ לרקיע יש תק שנה – היום ההתבוננות הזו לא אומרת לי שום דבר (אלא אם כן אתן לה הסבר פנימי מתאים, שיוציא אותה מפשוטה[יד]). תק היינו המרחק שיקח לאדם ללכת חמש מאות שנה[טו], נשמע הרבה – אבל ביחס לגודל היקום שהמדע היום מדבר עליו זה גארנישט, שום דבר, היקום שלנו רחב הרבה-הרבה יותר. אם אתבונן בהתבוננויות שיש בספר התניא כפי שהן, מבלי 'לעדכן' אותן לפי המדע של היום[טז] – זו לא הכוונה של אדמו"ר הזקן בהתבוננות.

כמו שאדם יכול להיות תוכי בדיבור, לומר כל מיני דיבורים שהוא לא מזדהה איתם באמת, לדקלם סיסמאות, הוא יכול להיות תוכי גם במחשבה, גם בהתבוננות – לקחת מושגים כפי שהם כתובים בספרים, אפילו שהם לא באמת שייכים לעולם שלו, ולהתבונן בהם. התבוננות כזו לא מולידה באמת אהבה ויראה – היא מולידה רק דמיונות שוא. זו גם הסבה שאדמו"ר האמצעי הסתייג בחריפות מעיסוק ב"כוונות ושמות ויחודים הנהוג בין המקובלים" כאשר אינם באים עם התבוננות פנימית ששייכת לאדם[יז] – זו בדיוק דוגמה של תוכי במחשבה. בשביל שהתבוננות תהיה אמתית, שתוליד רגשות אמתיים, היא צריכה להיות התבוננות במשהו מוחשי – התבוננות במשהו שאני תופס אותו, מבין אותו, והוא מוחשי בשבילי. ההתבוננות צריכה להתחיל מלמטה למעלה.

לפני כמה שבועות היה יארצייט של הרב עדין אבן-ישראל ע"ה ופרסמנו עליו סיפור בנפלאות[יח], שהוא אמר שהכי מענין להתבונן בעולם החומר – במה שמופיע בעולם. בעצם, זהו לא חידוש שלו – כבר אדמו"ר הזקן אמר את זה. יש סיפור ידוע[יט], שפעם אדמו"ר הזקן שאל את אדמו"ר האמצעי באיזו התבוננות הוא התפלל היום. אדמו"ר האמצעי ענה שהתבונן במלים "וכל קומה לפניך תשתחוה" – אפילו הקומה דא"ק. אחר כך אדמו"ר האמצעי שאל – ואבא, באיזו התבוננות אתה התפללת? אדמו"ר הזקן ענה לו שהוא התפלל עם הסטנדר – התבוננות בגדלות ה' היא עם השלחן, עם הסטנדר, עם האלקות שמופיעה בתור החומר הגשמי, במציאות המוחשית.

"מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" – משלי המדע והפסיכולוגיה

נגיד זאת באופן אחר: ההתבוננות בגדולת ה' היא התבוננות ב"מעשה בראשית" ו"במעשה מרכבה"[כ]. כשאני מתבונן באיזה ענין בגדולת ה' אני צריך להתחיל מ"מעשה בראשית", מהתבוננות בעולם, במציאות. המציאות לפי חסידות כוללת את כל סדר השתלשלות, כל העולמות. לכן אדמו"ר האמצעי אומר[כא] שאדם צריך להתבונן בכל יום בכל סדר השתלשלות. אפשר להסתכל בכל יום על כל סדר השתלשלות מזוית אחרת, באופן אחר – הלואי שנזכה לכך.

רבי הלל מפאריטש אומר שכל התבוננות צריכה שני משלים. המשל הראשון הוא מהעולם – לכן המשל הראשון מ"מעשה בראשית", והוא יכול להיות בחסידות מכל העולמות שכלולים ב"מעשה בראשית". אחר כך, המשל השני, הוא כבר "מעשה מרכבה" – משהו מורכב יותר, הנפש שמורכבת בתוך הגוף. המשל השני לכל ענין הוא משל מהנפש, משל פסיכולוגי[כב].

לדבר אל הנפש השכלית

אבל הכלל הוא, בשני המשלים, שהתבוננות צריכה לדבר אלי. היא צריכה להתאים לא לשכל של הנפש האלקית – התכלית שלה הוא להשפיע על השכל של הנפש הבהמית באמצעות הנפש השכלית. לכן ההתבוננות צריכה לתפוס את השכל שלי, והשכל שלי עובד כמו שלומדים היום במדע. המשל צריך להיות משל שתופס אותי – ההתבוננות צריכה לעניין אותי, לתפוס אותי בדרך ממילא, שהראש שלי יהיה שקוע בה פשוט כי זה מענין. אם ההתבוננות לא 'תופסת' אותי, אם היא לא גורמת לי לתקוע בה את הדעת, "יתד במקום נאמן", היא גם לא תוליד – כל מה שיוולד ממנה יהיה דמיונות שוא, כמו שכתוב בפרק ג בתניא. אז כשאני מחפש להתבונן אני רוצה משהו שגם הנפש השכלית שלי, עם החשיבה של הזמן בו אנחנו חיים, תסכים איתו.

כך, פשוט לי לגמרי, דבר שפשוט לכולם, שהמציאות שלנו מתחלקת למקום וזמן שמהווים ביחד מרחב אחד. גם בשביל להגיד את זה אני צריך להכיר את תיאורית היחסיות, וגם קצת להבין אותה – חידוש של הפיזיקה המודרנית, שהמרחב מורכב ממקום וזמן ביחד. פשוט גם שיש נפש, שבתוך המרחב של המקום והזמן יש מודעות, יש את הנפשות שפועלות. מכאן מתחילה ההתבוננות שלנו בעולם-שנה-נפש.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• חדש אלול הוא חדש ההתבוננות.
• על בחור ישיבה חסידי לעסוק בהתבוננות בתפלה ועוד כמה פעמים ביום.
• ההתבוננות היא הכח להאיר את הבינה בלב – להוליד מדות מן השכל.
• יש לעדכן את ההתבוננות כדי שתתאים למדע של היום.
• כמו שאפשר להיות 'תוכי' מדקלם-סיסמאות בדיבור אפשר להיות גם 'תוכי' במחשבה.
• התבוננות בכתוב בספרים, בלי התאמה לדורנו, מולידה דמיונות שוא.
• התבוננות חייבת להיות מוחשית עבורי.
• כל התבוננות דורשת שני משלים – מהמדע ("מעשה בראשית") ומהנפש ("מעשה מרכבה").
• התבוננות צריכה להתאים לנפש השכלית שלנו – בעלת החשיבה המודרנית.
• התבוננות שאיננה מעניינת ותופסת – מולידה רק דמיונות שוא.
• חלוקת המציאות לעולם-שנה-נפש מתאימה גם לתפיסת המציאות המודרנית.