רבי נחמיה מדובראוונע

ב. רבי נחמיה מדובראוונע

בעל יום ההולדת ויום ההילולא של ט"ו בשבט – רבי נחמיה מדובראוונע

יש דמות מיוחדת בחסידות ששייכת ליום הזה, חמשה עשר בשבט, ראש השנה לאילן, ל"אילנא דחיי" – מגדולי-גדולי תלמידי אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע, מגדולי החסידים של אדמו"ר האמצעי ואחר כך של הצמח-צדק (שבעצם הוא היה החברותא שלו) – רבי נחמיה מדובראוונע. הספר שלו הוא שו"ת דברי נחמיה.

הוא נולד וגם הסתלק באותו יום – חמשה עשר בשבט. פעם אחת הרבי הקדיש לו שיחה מיוחדת בט"ו בשבט[א], וציין שהוא מיחידי הסגולה שאצלם רואים בהדיא מה שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום – סימן מובהק של צדיק גמור, מושלם לגמרי. עליו כתוב "יודע הוי' ימי תמימים" – הוא תמים, מחבר את העץ והפרי, הנגלה והנסתר, מגלה את טוב הטעם, תורת משיח, בתוך התורה שהוא לימד – ויש עוד סימן של תמימות, שמשלים את שנותיו מיום ליום. הראשון והעיקרי בכך הוא משה רבינו עצמו, מז' אדר עד ז' אדר. בתולדות החסידות הרבי שהתקיימה אצלו השלמת שנותיו מיום ליום הוא אדמו"ר האמצעי[ב], שרבי נחמיה מדובראוונע הוא מגדולי חסידיו.

אפשר לומר שאחרי אדמו"ר הזקן הוא הפוסק הכי גדול בחסידות. יש סימנים שלמים משו"ע אדמו"ר הזקן שלא הגיעו אלינו – או שלא כתב אותם או שנאבדו – והוא השלים אותם. למי שיש את שו"ע הרב, אדמו"ר הזקן, יש סימנים שלמים שהשלים רבי נחמיה. בספר שלו, דברי נחמיה, יש ריבוי תשובות שהוא השיב לשאלות ששאל אותו הרבי הצמח צדק, שכאמור היה החברותא שלו, עד שנעשה רבי. מכל החסידים הוא גם זכה להיות במשפחה – הוא היה חתן של הבן של אדמו"ר הזקן, חתן של ר' חיים-אברהם בנו של בעל התניא.

יש כמה סיפורים עליו, שחשבתי שנחמד ומתאים להתבונן בהם. נחמיה הוא שם מיוחד – מזכיר את כל השמות שנגזרים מנח ודומיו – וכתוב במקום אחד שיש קשר בין כל הנחמיה. יש מקום שהרבי מציין שהוא השלים את שנותיו מיום ליום, וביום מיוחד – יום של "עץ החיים", יום של תורה, והוא עמוד התורה בין חסידי חב"ד. דמות לא כל כך מוכרת, אבל מצוה להכיר אותו, במיוחד ביום הזה – ט"ו בשבט.

ההסתלקות הפתאומית

יש ספר שהרבי אוהב לצטט ממנו – ספר של כל ימי השנה, מה קרה בכל יום ויום – "דבר יום ביומו". זה לא ספר של חב"ד אלא ספר כללי – מה קרה בכל יום מימות השנה. הוא גם מציין בכל יום את גדולי ישראל שנפטרו באותו יום. בט"ו בשבט בין שאר הצדיקים הוא מזכיר אותו, וכותב בטוי מאד מיוחד שלא כתוב בשום מקום – מלה שגם מופיעה בשיחות של חב"ד – המלה "פתאום". מה היה פתאום? כתוב שהוא נולד ביום הזה, וכאשר הגיע לגיל 64 הוא הסתלק פתאום. שוב, גם בספר הזה, שאינו חב"די כלל, כתוב הבטוי הזה, וגם בסיפורי חב"ד.

מה הווארט? מה פירוש הסתלק פתאום? כתוב שכל אותו לילה של יום הולדתו, 64, הוא ישב כדרכו בקדש – בריא ושלם לגמרי – וכתב תשובות. הוא היה משיב תשובות וכנראה רוב הלילות ישב וכתב. הוא קם בבקר כרגיל והלך לבית כנסת. כמו חסיד חב"ד טוב הוא שמע "ברכו" ו"קדושה" וענה על כל הקדישים. אחר כך הוא התפלל באריכות כדרכו. מנהג חב"ד למי שמתפלל באריכות – ששומע את הדברים שבקדושה עם המנין, אחר כך הוא הולך ל'חב"דניצע', חדר שני בו מתפללים בדבקות ואריכות. כשהוא גמר להתפלל הוא הסתלק פתאום, בלי שום דבר.

כנראה הדבר הזה הוא כל כך מיוחד שצריך לציין אותו. גם הסתלקות אדמו"ר האמצעי מאד מיוחדת, כתוב שמהאידרא לא היתה כזו הסתלקות, אך היה חולה. כאן משהו מיוחד, שלא כתוב על אף אחד, שהסתלק פתאום ביום הולדתו ה-סד. אם כך כתוב כנראה שלא היה שום סימן, שום כלום. אפשר לומר שמישהו קבל התקף לב, אבל משמע שאפילו לא ככה – הוא גמר את התפלה וזהו, גמר.

על מי כתובה המלה "פתאום"? רצינו לקשר שזו דמות משיחית – "ופתאֹם יבוא אל היכלו האדון". כתוב שמשיח בא פתאום, מופיע פתאום. כנראה בזכות שיש פה אחד, הצדיק של ט"ו בשבט, רבי נחמיה שלנו שהסתלק פתאום, יבוא משיח שיופיע פתאום. ידוע שבח"י אלול יש גם את ההסתלקות של המהר"ל מפראג – המקדים את תורת החסידות – וגם יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן (שהוא גם צאצא ישיר, בן אחר בן, מהמהר"ל מפראג). איך מסבירים? שקודם יש צדיק שמסתלק, ועל ידי שהוא מסתלק הוא ממשיך – "רצוא ושוב" – נשמה אחרת. אם רק אצל רבי נחמיה כתוב "הסתלק פתאום" כנראה שזו העלאת מיין נוקבין להופעה של "פתאֹם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". שנזכה ברגע הזה ל"פתאֹם יבוא האדון", לחיים לחיים.

"הצנע לכת"

נציין גם, שכמו שהשם והענין שלו לא כל כך מוכר, גם הוא עצמו מאד הצניע עצמו – לא התפרסם. הוא קיים את פשט הרמב"ם – שדברנו עליו מכ"ד טבת – לא להתפרנס מהתורה. הוא הקים מפעל לטליתות והצניע את עצמו – כשגדולי הדור דברו הוא ישב בצד ולא השתתף. הוא הצניע עצמו עד כדי כך שהוא צווה את בנו שאחרי מותו בשום פנים ואופן לא ידפיס את תשובותיו. לכן הרבה שנים הבן קיים בחרדת קדש את צוואת אביו, עד שהצמח צדק צוה עליו – צוה כמה פעמים ולא קיים, עד שהוא צוה מאד חזק ואמר שאם לא ידפיס הוא יחרים אותו. הצמח צדק אמר שאני מתיר את הצוואה – העולם זקוק לחידושי התורה של אביך, לטוב הטעם שלו. בסוף הוא נכנע. קבל את פקודת הקדש של הרבי והדפיס את התשובות. וכמו שאמרנו, הרבה תשובות הן מענה שלו לשאלות של הצמח-צדק.

כח החידוש של רבי נחמיה

הצמח צדק אמר עליו ווארט יוצא מן הכלל, שמקשר אותו לדמות של משיח – ל"תורה חדשה". הוא אמר על אופן הלימוד והחידוש שלו בתורה ש"בכחו לפעול חדשות בתורה" – ממש מזכיר "תורה חדשה מאתי תצא". פעם אחת שני גדולים של חסידי חב"ד – אותו רבי נחמיה, ועמיתו-חברו רבי אייזיק מהומיל, גדול המשכילים בחב"ד, שגם היה רב גדול פוסק – כתבו תשובה על אותו נושא.

שתי התשובות הגיעו לצמח צדק, ואז אחד מהבנים או מהחסידים שאל את הרבי איזו תשובה יותר טובה – מי כותב תשובה יותר טוב, רבי אייזיק או רבי נחמיה? הצמח צדק לא רצה לומר איזו מלת שלילה, אלא רק חיוב, אז אמר 'הרי רבי נחמיה הוא מחדש', הוא חדשן, אצלו יש יותר חידוש תורה. שוב, בפעם אחת הוא התבטא ש"בכחו לפעול חדשות בתורה". אם כן, זו דמות מיוחדת, שגם נולד וגם הסתלק בט"ו בשבט.

חברותא ושותפות כספית של הצמח צדק ורבי נחמיה

הוא היה מבוגר בשנה מהצמח צדק, וכל הילדות והנערות הם למדו יחד. יש סיפור נחמד איך צריך ללמוד. כאשר הצמח צדק התחתן הוא קבל נדוניא, סכום כסף כדי להתחיל לבנות את חייו, כמו שהיה מקובל אז. הצמח צדק קבל 300 רובל. יש סיפור מפורסם במה אדמו"ר הזקן השקיע את הנדוניא – קנה קרקע עבור יהודים להתעסק בחקלאות, להתכונן לגאולה. במה הצמח צדק השקיע את הנדוניא שלו? הוא היה בן 14 – יותר קטן מכמה מהבחורים כאן, ויותר גדול מכמה אחרים. מה עושים אם הכסף? יש לו חבר בן 15, שגם לו יש כסף להשקיע.

שניהם רצו לקיים את הוראת הרמב"ם הפשוטה לא להתפרנס מלימוד תורה – אז החליטו להקים מפעל לייצור חותמות של שעוה. את כל הכסף השקיעו במפעל, ותוך כדי ששני האברכים הצעירים האלה עבדו במפעל עסקו בתורה כל הזמן. עד שפעם אחת היו שקועים בסוגיא ולא שמו לב שדוד השעוה רותח – הם המשיכו ללמוד תורה, פרצה שריפה וכל המפעל נשרף. בכך נגמר פרק זה של מפעל חותמות השעוה וכל הכסף ירד לטמיון. אחר כך רבי נחמיה הקים את מפעל הטליתות שלו וממנו התפרנס כל החיים. היה מאד צנוע.

שני חסידים וחצי של  הצ"צ: "פדה [בשלום]" – פאריטש-דובראוונע-הומיל

הצמח צדק פעם כלל אותו בגדולי חסידיו ואמר שיש לי שני חסידים וחצי. לצמח צדק היה ריבוי מופלג של חסידים – יותר מחצי מליון חסידים, שיא ההתפשטות בכמות של חסידי חב"ד, הרבה-הרבה יותר מאדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי. עם כל חצי מליון החסידים שלו הוא אמר שיש לו שני חסידים וחצי. מי הם? רבי נחמיה – בעל ההילולא של היום – רבי אייזיק מהומיל (ששמענו קודם סיפור משותף שלהם). יש גם חצי חסיד – רבי הלל מפאריטש. למה הוא חצי חסיד? כי הוא גם חצי רבי. לא זכינו להכיר אישית אף אחת מהדמויות הללו – שלשת גדולי החסידים – אבל לפי הסיפורים עליהם אפשר ללמוד אודותם.

כתוב שצדיק מקדש את שם העיר שלו. הרי רוב הצדיקים נקראים על שם העיר – כמו רבי לוי יצחק שהוא הרב מברדיטשוב, וכתוב שעצם השם ברדיטשוב מעורר זכות בשמים. יש את הצדיק מרוז'ין – הוא קדש את מקומו. אם רוצים לתת סימן לשלשת החסידים האלה – "סימנים עשה" – אפשר לפי מקומותיהם, רבי הלל מפאריטש, רבי נחמיה מדובראוונע ורבי אייזיק מהומיל. פאריטש-דובראוונע-הומיל ר"ת "פדה" – אפשר לשיר את "פדה בשלום נפשי" שאמר אדמו"ר הזקן כשהשתחרר מהמעצר שלו.

כאן המקום להזכיר שיש יהודים טובים – חלק כאן – שעוברים את הסיפור של הכלא או מעצרים והרחקות וכו'. שני הרביים – אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי – אמרו "פדה בשלום נפשי" כשיצאו מהכלא. על אברהם אבינו כתוב "יעקב אשר פדה את אברהם" – ה' פדה את אברהם מכבשן האש בזכות הנכד העתידי המושלם שלו, יעקב אבינו, עמוד התורה. כך חז"ל דורשים את הפסוק "יעקב אשר פדה את אברהם". אדמו"ר הזקן מסביר בתניא שמדת הרחמים (מדת יעקב) פודה את מדת האהבה (מדת אברהם). כשמישהו נוהג שלא כדבעי קשה לאהוב אותו – האהבה נמצאת בכלא – ואיך מוציאים את האהבה מהכלא? על ידי שמרחמים עליו. כמה שהוא מתנהג לא בסדר, הרי הוא יהודי – אז רחמנות עליו. הרחמנות פודה את האהבה. כך אפשר לדרוש על החסידים האלה – שני חסידים וחצי – ששמות העיירות שלהם, עליהן הם נזכרים לדורי דורות, הם ר"ת "פדה", בזכותם ה' פדה את אדמו"ר הזקן ואת אדמו"ר האמצעי.

מה המבחן של צדיק אמתי? מי החסידים שלו, מי התלמידים שלו. אם חסידות חב"ד יכולה לייצר – כמו בית חרושת (אחד מחסידי אדמו"ר הזקן פעם תלה את עצמו על השער שלו ואמר שזו הסחורה שמייצרים כאן – שמים בחלון ראוה דוגמה חיה מה מייצרים, כמו ששואלים מה מייצרים בתנועת נוער) – כזו סחורה, רבי הלל מפאריטש, רבי נחמיה מדובראוונע ורבי אייזיק מהומיל, אז כבר יש "פדה בשלום נפשי". בזכותם – ומתפשט, שיש חצי מליון ומליון וכל עם ישראל – יש גאולה שלמה.

הבטול של שני חסידים וחצי חסיד – עומק הבטול הופך לחצי רבי

מה הווארט שרצינו לומר? הצמח צדק הוא רבי ורבי נחמיה הוא חסיד שלו. הם גדלו ביחד, והצמח צדק שואל אותו שאלות בנגלה. הצמח צדק הוא גם גדול מאד בנגלה – יש לו את כל שו"ת הצמח צדק – אבל מי הרב שהוא שואל אותו? רבי נחמיה. כך בנגלה. על דרך זה בחסידות, מילתא דפשיטא שלצמח צדק היתה הערכת-על לרבי אייזיק מהומיל. אחרי ההסתלקות של אדמו"ר האמצעי היתה הו"א בין החסידים להכתיר את רבי אייזיק כאדמו"ר. יש בזה סיפור שלם, שהוא כמעט הסכים, וברגע האחרון הוא נזכר במה שרמז לו פעם אדמו"ר הזקן – שתהיה לו רחמנות על זרע אדמו"ר הזקן, שהוא הצמח צדק, וישאיר את הנשיאות אצלו. כתוב שהיתה לו רגל אחת על העגלה לנסוע לליובאוויטש להיות רבי, אך ברגע שנזכר ברמז של אדמו"ר הזקן הוא מיד ירד ובטל זאת לטובת הצמח צדק.

שוב, יש פה שני אנשים שפשיטא שהרבי עצמו מעריך אותם מאד – ברב ענוותנותו – מעל ומעבר. בחסידות חב"ד, כמו שאדם צריך לעשות חשבון נפש ולהכיר בחסרונות שלו, הוא צריך להכיר גם במעלות שלו. כמה שאמרנו שרבי נחמיה צנוע לגמרי, לא רוצה שידפיסו את דברי תורתו, אבל אם הוא איש אמת הוא מכיר גם את המעלה שלו. כך גם אצל רבי אייזיק. עם כל הבטול והשפלות וההכנעה והענוה – יש ענין שאדם, צדיק, מכיר את מעלתו כמו שמכיר את החסרונות. זה חשבון צדק אמתי. בשביל מה צריך להכיר את המעלות? כדי לנצל אותן, וגם לבקר את עצמי אם איני מנצל את כשרונותי מספיק. אלה לא מעלות שלי אלא מתנות של ה'. הכל חלק מחשבון הנפש של היהודי.

מבין שלש הדמויות הללו, מי נדמה לנו הכי בהכנעה וענוה כלפי הרבי? הכי חסיד של הרבי? רבי הלל מפאריטש. והנה, הרבי אומר שיש לי שני חסידים – אנשים גדולים (כולם גדולים, אבל ממש עם מעלות מעל, רבי נחמיה בנגלה ורבי אייזיק יותר בחסידות) – ויש אחד שדבוק לגמרי, הסגנון של רבי הלל הרבה יותר דומה לסגנון של הרביים (בעוד שלרבי אייזיק, העצמי, יש סגנון משלו; יש חיצון-פנימי-עצמי, והוא עצמי, כך אמר עליו הרבי רש"ב), והוא החצי-חסיד.

שוב, ספרנו שרצו להכתיר את רבי אייזיק והוא ירד מזה ברגע האחרון – הכתירו את הצמח צדק. רבי נחמיה הוא החברותא שלו – סך הכל הוא חבר שלי, ואולי אני יודע ללמוד יותר, ואני מבוגר ממנו בשנה – אז לא בא לו לנסוע אליו (אצל כל החסידים, גם בפולין, לקבל רבי אומרים לנסוע – כמו שמישהו בקש הרגע שיזכה לנסוע לאומן, נוסעים לרבי, תנועה). לא בא לו לנסוע אליו – אז הוא לא נסע אליו. עד שכעבור זמן מה הוא חלם – זכה לחלום אמת, חזיון אמת – שאדמו"ר הזקן בא אליו בחלום ושאל אותו, 'נחמיה, למה אין לך רבי?'. אז בחלום הוא ענה לאדמו"ר הזקן – 'את מי אקח לרבי?'. בסדר, אני מוכן שיהיה לי רבי, אבל תאמר לי מי הרבי. אז אדמו"ר הזקן אמר לו בחלום – משפט מאד חשוב ומפורסם בחב"ד, ארבע מלים שגם קשורות לשמו (נחמיה, כמו נח ומנחם) – 'מנחם ינחמנו בהוה ובעתיד'. הוא מיד הבין שהכוונה לצמח צדק, ששמו מנחם ("ובעתיד" גם רומז לרבי, שנקרא על שם הצמח צדק, כמובן). מאז, בבטול גמור, הוא מיד קם בבקר ורתם את העגלה ונסע לליובאוויטש ונעשה חסיד.

אחר כך הצמח צדק אומר שיש לי שני חסידים – רבי נחמיה ורבי אייזיק מהומיל – ויש לי את חצי החסיד, רבי הלל. כנראה בגלל שרבי הלל כל כך בטל הוא חצי רבי. הוא לגמרי חסיד – לכאורה, על פניו, הוא יותר חסיד מכולם – אבל היא הנותנת, איפכא מסתברא, מי שהכי גדול ובכל אופן מבטל את עצמו בפני הרבי, הוא חצי רבי. כך בכולם – רבי נחמיה הוא רבי בנגלה ורבי אייזיק הוא רבי בחסידות, שניהם עצמיים, ועל הבטול שלהם אומר הצמח צדק שיש לי שני חסידים. יש לי חצי חסיד – רבי הלל מפאריטש. שוב, הסימן שלהם הוא "פדה בשלום נפשי".

"סיהרא באשלמותא" של טוב הטעם בתורה

מכל זה אנחנו רוצים להגיע – כמו שאמרנו קודם – לכך שכל הנחמיה קשורים. מי הנחמיה הראשון? אנחנו לא יודעים את התאריכים שלהם, את היארצייט, אלא רק יודעים שיש לנו את נחמיה של החסידות. ט"ו בשבט הוא ה"סיהרא באשלמותא" של שבט. החוש של שבט הוא טעם – "טוב טעם ודעת למדני" – אז ה"סיהרא באשלמותא" שלו הוא מילוי טעם, טעם מלא. בית שמאי סוברים שר"ח שבט הוא ר"ה לאילן, כי אז מתחיל הטעם להתגלות. בר"ח יש רק את ראשית הטעם, אבל טעם מלא בתורה יש בחמשה עשר בשבט. והנה, יש חסיד שהוא חמשה עשר בשבט, והוא מילוי הטעם של עץ החיים, רבי נחמיה שלנו.

נגלה וחסידות אצל רבי נחמיה ואצל רבי אייזיק

בתוך הספר שלו, דברי נחמיה, חוץ מכל השו"תים בנגלה יש גם שני דרושי חסידות. לא יתכן חסיד חב"ד שעוסק רק נגלה. אצל רבי אייזיק היחס הפוך – רובא דרובא חסידות, אבל יש לו גם (מספר לא מבוטל של) תשובות בנגלה. רבי אייזיק אמר שאם הייתי מקדיש את חיי לנגלה, גמרא והלכה, הייתי גדול כמו הש"ך והט"ז – אבל מה אעשה שנפשי חשקה בחסידות. מה שאדם משקיע את עצמו בו – מתמסר כל כולו, זו השליחות שלו – לא יכול להיות אותו גדול בשני תחומים. אם כי אמרנו שעיקר ענין משיח הוא לחבר אותם יחד, "טעם עצו כטעם פריו", אך בכל אופן בעלמא דין – כך אמר רבי אייזיק על עצמו – שבחרתי לפי מה שלבי אומר לי, לפי נקודת העצמיות שלי (העצמי שבו), בדא"ח, בדברי אלקים חיים, לכן כמה שאני גדול בנגלה זה לא כמו הש"ך והט"ז. רבי נחמיה הפוך – הקדיש את עצמו בעיקר לנגלה שבתורה.

מקורות רבי נחמיה מדובראוונע – התנא רבי נחמיה ונחמיה בן חכליה

אחרי שנשיר את "פדה בשלום נפשי" נחבר בין רבי נחמיה שלנו היום לרבי נחמיה מתלמידי רבי עקיבא, התנא הגדול רבי נחמיה, ש"סתם תוספתא רבי נחמיה". כמו ש"סתם משנה רבי מאיר", "סתם תוספתא רבי נחמיה", "סתם ספרא רבי יהודה" ו"סתם ספרי רבי שמעון" – כולם תלמידי ר"ע, "וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (כפי שמסיים רבי יוחנן). רבי עקיבא, שהוא מעשרה הרוגי מלכות (והוא העיקר ביניהם) הוא עדיין מהגבורות, אבל חמשת תלמידיו האחרונים הם חמשה חסדים ממותקים – לכן כל התורה שבעל פה היא מהם.

צריך לדבר על רבי נחמיה תלמיד רבי עקיבא, וגם על המקור שלו עצמו – נחמיה בן חכליה. יש בתנ"ך ספר עזרא-נחמיה – במקור כולו נכלל בעזרא, אבל היום מקובל לחלק לשני ספרים. מיהו נחמיה? מי שבנה את חומת ירושלים ונלחם על בנין הבית השני. מה היחס בין עזרא לנחמיה? כתוב שעזרא הוא גלגול משה רבינו. משה הוא ה"ספרא רבא דישראל" וכך עזרא הסופר. מה לגבי נחמיה? הוא משיח. אם כי ש"הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון" אלה שתי דמויות, משה ומשיח, ובתחלת בית שני הם עזרא ונחמיה. דווקא נחמיה במקור הוא אחת הדמויות המובהקות בתנ"ך בענין שיבת ציון. מה ההבדל הפשוט בין עזרא לנחמיה? שעזרא הוא איש רוחני ונחמיה הוא איש מעשי – נחמיה הוא אחד שפועל בשטח, שנלחם, שבונה חומות ובנינים, מתמודד עם כל הקשיים והאויבים שהיו בשטח. נחמיה הוא שם מאד רך, אבל כמה שיש לו שם רך נחמיה המקורי הוא דמות קשוחה.

כל זה רק לומר שנחמיה העיקרי הוא מעיקרי הדמויות של מלך המשיח, החבר של עזרא. אחר כך יש את רבי נחמיה של התנאים, מתלמידי ר"ע, שתיכף נאמר מחלוקת חשובה שלו על רבו, ואחר כך יש את רבי נחמיה מדובראוונע, רבי נחמיה של החסידות.

כעת נשיר את "פדה בשלום נפשי".

בקשו לחשוב על המנון מתאים לתנועה. כעת כששרנו את "פדה בשלום" חשבתי שיכול להיות המנון מאד מתאים לתנועת בית דוד – "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי... ואני אבטח בך".