ארץ האמונה

בע"ה

ה' חשון תשפ"א – רשימת הרב

נחלי אמונה – פרשת לך לך

לעילוי נשמת ר' דוד-רפאל פיינשיל (בן עמי) ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"אין הגליות עתידות להגאל אלא בשכר אמנה, שנאמר 'אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה'[ב]"[ג]. רבי נחמן מסביר[ד] כי ישנם שלשה מושגים הכרוכים זה בזה: אמונה, נסים ותפלה[ה] – מי שמאמין "שיש מחדש, ובידו לחדש דבר כרצונו" מאמין בנסים וממילא מתפלל על שינוי הטבע.

ממשיך רבי נחמן שמקומם העיקרי של שלשת הדברים הללו הוא בארץ ישראל, בה נאמר "שכן ארץ ורעה אמונה"[ו]. ארץ ישראל היא מקום גילוי ההשגחה הפרטית – "ארץ אשר הוי' אלהיך דֹרש אֹתה תמיד עיני הוי' אלהיך בה"[ז] – וממילא האמונה בנסים ועמה התועלת והצורך בתפלה הם מוחשיים והיא גם השער לעלית התפלות. לכן הביאה לארץ (שהיא הגאולה) תלויה באמונה – "תבואי [לארץ ישראל] תשורי [תראי נסים] מראש אמנה"[ח] – ולאידך, פגם באמונה גורם לגלות מהארץ.

והנה, חז"ל דרשו[ט] כי "ראש אמנה"[י] היינו אברהם אבינו[יא], ראש כל המאמינים, עליו נאמר "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה"[יב]. הצווי הראשון של ה' לאברהם אבינו הוא "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"[יג], וכאן יתפרש "הארץ אשר אראך" בה נסים. אף שלאברהם נעשה נס עוד טרם בואו לארץ, בנסיון הראשון שלו, כאשר ניצל מכבשן האש באור כשדים, זהו נס נסתר – נס שלא מפורש ב"תורה אור"[יד] אלא רק רמוז בה. אכן, מתוך העמידה והנסיון והנס הללו מביא ה' את אברהם אל הארץ, כפי שמפורש לפני ברית בין הבתרים – "אני הוי' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ"[טו] ("מאור כשדים" – העולה ג"פ אור, סוד כתרא, כתר הנסיונות הנעלם, שלמעלה מגילוי אור החכמה, אם מונים את הנסיונות מלמעלה למטה – יוצא אברהם לאור, "אל הארץ אשר אראך ['אראה ואגלה אותך בעצמך'[טז]]").

פסוק זה הוא האמצעי בשלישית פסוקים הקודמת לברית בין הבתרים, הפותחת באמונה, ממשיכה בשכר האמונה (היציאה מאור כשדים אל הארץ, כנ"ל) וחותמת בפגם האמונה של אברהם שגרם לבניו גלות מהארץ – "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה. ויאמר אליו אני הוי' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר א-דני הוי' במה אדע כי אירשנה". והנה, יחידת שלשת הפסוקים[יז] עולה יחד 66 (יכול, היה-הוה-יהיה, בן דוד) פעמים אמונה (המלה הפותחת "והאמן")[יח]!

בעקבות שאלת אברהם "במה אדע כי אירשנה" – בקשת הדעת, במקום אמונה שלמעלה מטעם ודעת – באה ברית בין הבתרים עם כל ה"אימה חשכה גדֹלה"[יט], חשכת כל הגלויות. אכן, תכלית הכל היא יחוד האמונה והדעת, עד לקיום – "כי מלאה הארץ [ארץ האמונה] דעה את הוי' כמים לים מכסים [כאשר כיסוי האמונה בדעת אינו הסתרה שלילית אלא הלבשה מגלה]"[כ] (והרמז: כשמחשבים כל תבה בשאלת אברהם "במה אדע" במשולש, השתלשלות הענין עד תכליתו, עולה הכל 39 – אמונה במספר סידורי – פעמים אמונה![כא]). ירושת הארץ, "אירשנה", מתחילה על ידי משיח בן יוסף, אך אצלו עלול להיות פגם באמונה – מתוך תחושת "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה"[כב], פעולה טבעית בדעת תקיפה ללא מספיק תפלה ואמונה – ושלמות היעוד של "כי מלאה הארץ דעה וגו'" היא דווקא על ידי משיח בן דוד, שכלי זינו הוא התפלה[כג]. אם כן, משיח בן דוד משלים את אמונת אברהם אבינו (והרמז: אברהם משיח בן דוד עולים ז"פ אמנה).

רבי נחמן מסביר כי ארץ ישראל, השותה תחלה לכל הארצות[כד], שותה מן התהומות, ודורש כי תהום בא מלשון "ותהֹם [אותיות תהום] כל העיר"[כה] – תהומות הם נסים מפליאים ומתמיהים (הכוללים נסים עילאין, שמעל הטבע, ונסים תתאין, המלובשים בטבע – תהומא עילאה ותהומא תתאה – כאשר "תהום אל תהום קורא"[כו]). האפיקורסים מנסים לכסות על הנסים-התהומות ולהסתיר אותם בחשכת הטבע. הסתר הנס-התהום הוא מצב של "תהו ובהו וחשך על פני תהום"[כז] – החשך מכסה את הנס-התהום. ומשיח בן דוד יבוא כאשר "תכלה פרוטה מן הכיס"[כח] ולא יוכלו עוד לכסות את הנסים, ואז יתקיים "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח"[כט] – משיח בן דוד המגלה את הנסים (והרמז: "רוח אלהים" בגימטריא פרוטה). המשיח נקרא "פלא יועץ"[ל] שעצתו הפלאית – "עצות מרחוק אמונה אֹמן"[לא] – היא-היא העצה להאמין בנסים שלגמרי למעלה מדרך הטבע[לב].

רבי נחמן מביא כי אותו מלאך שממונה על התהומות – "תהומא עילאה" ו"תהומא תתאה", הנסים לסוגיהם השונים – "דמיא לעגלא ופריטא שפוותיה"[לג] ומסביר כי "דמיא לעיגלא" רומז לעיגול האמונה[לד] ו"פריטא שפוותיה" רומז לתפלה אותה מפרטים בשפתים (והיא-היא סוד הפרוטה אותה מנסים לכסות האפיקורסים, ומשיח – שכחו בתפלה שבפיו – מכלה-מוציא אותה מהכיס-הכיסוי). היחס בין האמונה והדעת הוא היחס בין העיגולים (המקיפים את האור הפנימי, השכל הישר) והיושר (השכל הישר) – באמונה מגיעים אל העיגול הגדול שמעל חלל הצמצום, אמונה בנסים שלגמרי מעל הטבע (לשון טביעה, כיסוי והכחשת הנס, עד שזוכים להטביע-להעלים את מכחישי הנסים, כפי שהתקיים במצרים מכחישי-הנסים – כפי שמסביר כאן רבי נחמן – "טֻבעו בים סוף"[לה]). כפי שכבר הוסבר, התכלית היא איחוד העיגולים והיושר בתכלית – איחוד האמונה והדעת על ידי משיח בן דוד.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• המאמין בחידוש הטבע מתפלל על נסים (לקו"מ).
• ארץ ישראל היא מקום האמונה, התפלה וההשגחה (לקו"מ).
• על ידי אמונה זוכים לארץ ובפגם האמונה גולים ממנה (לקו"מ).
• הנשים המחבבות את הארץ (בנות צלפחד) זוכות לאמונה, תפלה ונסים.
• מכח האמונה זוכים לכח ברכה.
• העמידה בנסיון מזכה לנס.
• מנסיון ונס נסתרים זוכים לנסים גלויים – בחינת ארץ ישראל.
• על אף שבשאלת "במה אדע" יש פגם באמונה הגורם לגלות – תכלית האמונה להתחבר לדעת.
• משיח בן יוסף פותח בירושת הארץ ומשיח בן דוד מביא את האמונה לשלמותה (בדעת).
• האפיקורסים מנסים להסתיר-להחשיך על הנסים ולבטל את התפלה ובכך להחזיר את העולם לתהו ובהו ו"רוחו של מלך המשיח" היא גילוי הנסים ושימוש בנשק התפלה.
• האמונה תלויה באמת (לקו"מ).
• לאמת זוכים על ידי הליכה בעצות הצדיקים שהן בחינת "זרע אמת" (לקו"מ).
• עצת המשיח – ה"פלא יועץ" – היא עצת האמונה בנסים שמעל הטבע.
• עיגול האמונה הוא תיקון חטא העגל (פגם האמונה במשה).