ח"י אלול – משרד הרב, כפר חב"ד

עליה לתורה של ברי המצוה דוד-אור שחר ודביר שפירא

[לאחר התפלה קראו "היום יום" של היום:]

תורות הבעש"ט בגן עדן

נקרא את תרגום "היום יום". התוכן כאן הוא תורת הבעש"ט שהתגלתה לרבי הרש"ב בח"י אלול תרנ"ב. הבעש"ט אמר שבע תורות בגן עדן על פרשת כי תבא, והרבי הרש"ב אמר את התורות במשך השבת. את התורה שמופיעה בהיום יום הרש"ב אמר בקבלת שבת:

התורה הראשונה: יישוב האורות דתהו בכלים

"והיה כי תבא את הארץ" – ארץ לשון מרוצה ולשון רצון. רצון חזק. "כי תבא אל הארץ" – תגיע לרצון חזק לעבוד את ה' (שייך לבר מצוה). "והיה" לשון שמחה (בפרשת כי תצא אין מלה לפני שם הפרשה, רק כאן יש תוספת של תבת "והיה"). הרצון הזה הוא מתנה מלמעלה. "וירשתה" – הוא מתנה בירושה לנו מאבותינו. '"וישבת בה" – העבודה היא להושיב את האורות של הרצון והריצה אל תוך כלים. להביא אותה להתיישבות, ישוב הדעת. "ולקחת מראשית פרי האדמה" – אורות חזקים של תהו להושיב אותם בכלים. המלה "טנא" קשורה לקריאת התורה: בראשונים לא מוזכר טנת"א אלא טנ"א (את התגים לא קוראים). טנא = כלי. ללמוד לקרוא בתורה זו סגולה להושיב אורות גבוהים בתוך כלים.

פרסום אלקות בכל מקום שמגיעים אליו

ממשיך הבעש"ט ומבאר: "והלכת את המקום אשר יבחר הוי' אלהיך לשכן שמו שם" – כשיהודי הולך צריך לדעת שכשהוא הולך ממקום זה לזה, אינו הולך לבד אלא בהשגחה פרטית מוליכים אותו לשם מן השמים.

כל מה שאדם הולך הוא צריך לחשוב שהוא הולך לבית המקדש. ע"ד אמרת רבי נחמן "כל מקום שאני הולך אני הולך לארץ ישראל". את רוב דבריו אמר רבי נחמן בעקבות סבו הבעש"ט (אמנם, את תורה זו אמר רבי נחמן לפני שהבעש"ט אמר את תורתו בגן עדן).

הכוונה צריכה להיות כדי לפרסם אלקות במקום שאליו הוא מגיע (אם אתה מגיע לכפר חב"ד, סימן שדווקא כאן צריך לפרסם אלקות). עפ"י פשט הפסוק – "לשכן שמו שם" – ה' משכן את שמו, אבל עפ"י הבעש"ט הקב"ה מביא אותך לכאן כדי שאתה תשכן את שמו במקום. איך משכינים את שמו? מתפללים, עושים סעודה, מנגנים ניגונים, מברכים ברכות, כך מפרסמים את האלקות.

זו התורה הראשונה שנאמרה בין קבלת שבת לבין ערבית (ולציין שלפי זה אין לתפוס בפשטות שהרבי חלם את התורות, אלא יש לומר שזה היה מעין חלום בהקיץ).

התורה השניה: עבודה במסירות נפש

התורה השניה, לאחר תפלת ערבית (בה הוא סוגר את המעגל שפתח קודם): איך מגיעים לרצון החזק הזה לעבוד את ה'? הכל מושפע מההתחלה – אם אני משתדל לפרסם אלקות בכל מקום שאני מגיע, במסירות נפש, יש אפשרות שאזכה למתנה מן השמים של רצון חזק וריצה חזקה אל ה' (קודם לא אמר "במסירות נפש", וזה החידוש של התורה הזו, השניה). גם מסירות נפש על דברים פשוטים, אפילו על ברכה פשוטה. זה מהלך ש'חוזר חלילה'.

ניגנו ניגון של תלמידי הבעש"ט (אחת שאלתי של אליהו ריבקין), אני לדודי.

יישוב האורות בכלים מכח ח"י אלול

לפי הרש"ש ח"י אלול הוא היום של תחלת שבירת הכלים. למה המאורות הגדולים נולדו ביום הזה? הם שייכים לאורות המרובים של התוהו. אבל הם יודעים איך להכניס את האורות לכלים, להחיות את המלכים. בעיקר הראשון, "בלע בין בעור", הוא הדעת של התהו (אמנם עפ"י הרש"ש זה חסד, אבל לפי האריז"ל זה הדעת). חי אלול = פה. אבל עפ"י הקבלה הכוונה של פה זה סג כב. כב מובן שזה מה שיוצא מהפה, איך שייך הפה לשם סג? אדמו"ר הזקן מסביר בתניא שהענין של שם סג הוא אהבת "ובכל מאדך" שהיא יותר גדולה אף ממסירות הנפש של "ובכל נפשך". להוסיף לשם סג את כב היינו לחבר את זה לתורה. גם משה רבנו שרשו מעולם התהו, מהשמיטה הקודמת, ויש לו כח להושיב את האורות דתהו בתוך התורה.

מעלת הטף – קליטת הטעמים

אנחנו נכנסים לשנת הקהל. צריך להקהיל אנשים נשים וטף – ר"ת טנא. לפי הרמז יוצא פלא, שהטף הם הכי גבוהים. בשביל מה הם באים? עפ"י הגמרא "ליתן שכר למביאיהם". אבל יש לומר שהם גם קולטים משהו בעל מודע. מה הם קולטים? את הטעמים, החכמה הגבוהה שבתוך הדברים. הנשים שומעות את הנקודות, החיות הפנימית שבתוך הדברים. והאנשים הם הלומדים את האותיות. "ושמת בטנא" – לצרף את כולם לקהל, הקהל.

דביר ודוד-אור – דירה בתחתונים

האות הראשונה בשמות שני החתנים משותפת – ד, אות הקשורה למלה 'דוֹד', "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים". חז"ל דורשים: "'הרועה בשושנים' – אלו השונים בתורה". כפי שדובר בבר המצוה בבת עין, סימן השנה החדשה הוא "מצות ה' ברה" (הרומז לסדר קדשים, כאמור). "ששונים" – בעיקר ששה סדרי משנה.

לא רק האות הראשונה בשמות החתנים משותפת, אלא גם האות האחרונה: גם דוד-אור וגם דביר מתחילים ב-ד ונגמרים ב-ר, והסימן הוא דר – "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". השם 'דביר' עצמו רומז לדירה, משום שדביר הוא קדש הקדשים, מקום הדירה של ה'. גם 'דוד אור', מי דר בתוך הדירה (אותיות דר של דוד-אור)? ודאו = טוב – הבעל שם טוב הקדוש! השם 'בעל שם טוב' כולו כפולות של טוב: בעל = 6 פעמים טוב; שם = 20 פעמים טוב.

מה יש בתוך ה'דביר'? בתוך אותיות דר יש בי, צרוף אותיות של השם הקדוש ביט (שמכוונים אותו בהדלקת נרות חנוכה), שם היוצא מהפסוק "כי בי חשק ואפלטהו". וכן מהפסוק "בזרועו יקבץ טלאים".

יהודה אמר ליוסף "בי אדני" – המלכות אומרת ליסוד שעל ידיו כל השפע יכנס אל תוך כנסת ישראל.