ב"ה

אהיה אשר אהיה

שלום זכר ווואך נאכט לשניאור[1] זלמן נחשון

ליל שבת קודש פרשת וישב, כ"א כסלו תשע"ה, נוף הגליל

תורת מנחם אמת

בהתוועדות י"ט כסלו חזרנו על ווארט יפה של המגיד בענין "ואמרו לי מה שמו וגו' אהיה אשר אהיה וגו'" – הבאנו אותו כפי שמסופר אצל חיטריק[2]. יש משהו דומה, שמובא גם בשיחות של הרבי ריי"צ[3]:

אחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי רצו שאדמו"ר הצמח צדק יקבל את הנשיאות, אבל הוא סרב במשך זמן. כשהגיע שבועות הוא דרש על "ואמרו לי מה שמו וגו'" והסביר כי "אהיה אשר אהיה" היינו אמת (אהיה פעמים אהיה), ואת האמת יכול לגלות רק משה רבינו (בלי התוספות שהיו בווארט של המגיד, ש"ואמרו לי מה שמו" היינו בניחותא ושמול האמת של ה' עד רום המעלות הכל כזב). אחרי שהצמח צדק אמר זאת הוא הוסיף, "אמת גם ר"ת..." וצחק זמן רב.

אחרי זמן התברר שהיו שני חסידים של אדמו"ר האמצעי שבעקבות הסירוב הממושך של הצמח צדק לקבל את הנשיאות החליטו לנסוע לשבועות לקבל לרבי את הרה"ק מרוז'ין. הם כמובן לא ידעו מה מתחולל באותו זמן בליובאוויטש. כשהרבי מרוז'ין חלק יין לחסידיו הם גם עברו לקבל, אך הוא סרב למזוג להם ואמר שיקחו בעצמם. הם אמרו שהם באו לקבל אותו לרבי, אך הוא לא מזג להם יין. לאחר מכן הוא אמר אותה התורה שאמר הצמח צדק והוסיף כי אמת ר"ת תורת מנחם אור (ויש גרסה תורת מנחם אמת; לפי הגרסה תורת מנחם אור, מנחם אור = משה, נמצא שתורת מנחם אור = תורת משה, והרי "משה אמת ותורתו אמת", דהיינו תורת מנחם אמת), ואז הם כבר הבינו את כוונתו ואחרי החג שמעו שההצמח צדק הסכים לקבל את הנשיאות.

וואך נאכט – התעצמות עם "אהיה אשר אהיה"

וואך נאכט הוא זמן להתעצם עם הענין של "אהיה אשר אהיה": בלילה לפני הברית כולם שואלים "מה שמו", ואף – כדרוש המגיד – אומרים בבטחון "מה שמו", כאשר לכל אחד ברור מה אמור להיות השם. אבל ההורים אומרים "אהיה אשר אהיה" – הוא יהיה מי שהוא יהיה, זה שמו בינתים, עד לברית. תבואו מחר לברית ותדעו מה שמו (לעולם, וכאמור בהמשך שם: "זה שמי [שם הוי' ב"ה] לעולם וזה זכרי לדור דור"). לכן זה שם שמופיע באופן חד-פעמי, רק לפני הברית, אחר כך כבר ברור מה השם. כעת קוראים לילד "אהיה אשר אהיה" – זה גילוי העצם שלו, האמת שלו שלמעלה משם. למחרת, כאשר הוא יקבל את השם שלו מתוך החופש העצמי שלו להיות מי שהוא, גם מי שאמר "מה שמו" וכוון לשם הזה – ישמע משהו חדש, כפי שמבואר ששם הוי' שמופיע בפסוק הבא אינו שם הוי' בו עם ישראל הכיר את ה' (הוי' דלתתא, שנודע גם לאבות) אלא גילוי שם הוי' דלעילא, עליו נאמר "ושמי הוי' לא נודעתי להם".

חז"ל אומרים שכל הדיון-מריבה של ה' עם משה על שליחות משה – בו נאמר גם "ואמרו לי מה שמו וגו'" – ארך שבעה ימים. יש בכך עוד רמז לשבעת הימים עד הברית בהם ההורים (והסבים כו') מתדיינים-רבים מה יהיה שמו של התינוק, ימים של "אהיה אשר אהיה", עד שנודע מה שמו בברית.