בע"ה

כינוס ילדים ח ניסן

ח ניסן סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

ביום ששי יהיה יום הבהיר יא ניסן, יום הולדת של הרבי. תמיד אנו מספרים סיפורים על הרבי, אך היום נספר גם על מה שיהיה ביום ראשון – יג ניסן – הילולא של הרבי הצמח-צדק. הרבי שלנו נקרא מנחם-מענדל על שם הרבי הצמח-צדק. פעם אחת כשהרבי השווער, הרבי הקודם, נשאל על החתן שלו – הרבי – כמה הוא ת"ח, הוא התבטא שלחתן שלי יש אותו ראש כמו הצמח-צדק. הצמח-צדק היה גאון מאד גדול גם בנגלה שבתורה, וכמובן גם כן בחסידות – היה מאד-מאד גדול, ולכן גם הרבי מאד אוהב ורוצה שנלמד את ספרי הצמח-צדק, ושכל שבת ידרשו בבית הכנסת מתוך ספרי הצמח-צדק. היארצייט של הצמח צדק הוא ב-יג ניסן, יום ראשון, יומיים אחרי היום-הולדת של הרבי. נספר כמה דברים על הצמח-צדק, כי בשבוע הבא ביום שלישי זה כבר חג הפסח – כל אחד יהיה בבית ונחגוג את חג הפסח, לכן צריכים גם לספר סיפורים ששייכים לשבוע הבא, והיום הכי חשוב בחב"ד זה ב-יג ניסן, ערב בדיקת חמץ.

כשהצמח צדק היה ילד ממש קטן, כשהתחיל ללמוד בחיידר, התחיל ללמוד חומש בראשית. פעם אחת בא לסבו, אדה"ז, בעל התניא, וסבו שאל אותו מה למדת בחיידר היום, והוא אמר שהיום למד את הפסוק "עקב אשר שמע אברהם בקולי". כתוב בתחלת פרשת בראשית שה' ברך את אברהם ואחריו את יצחק בנו, בזכות זה שאברהם היה כל כך עבד נאמן של ה' וקיים כל הוראותיו, "עקב אשר שמע אברהם בקולי". הסבא שאל את נכדו איך הוא מפרש את הפסוק הזה, איך מבין את מילותיו, ואז הילד הקטן – יותר קטן מכולם כאן – אמר שאני מפרש "עקב" מלשון עקב הרגל, ואיך שאני מבין זאת, שאצל אברהם אבינו אפילו העקב שמע בקול ה' וקיים את כל המצוות, אפילו מעצמו. אדה"ז היה מאד שמח, כי פירוש זה הוא באמת פירוש חסידי מובהק – אמר לנכדו שזה פירוש נכון וטוב, ויש עוד פסוק כזה בהמשך, "והיה עקב תשמעון", וגם שם החסידות מפרשת שגם העקב צריך לשמוע. זה אולי החידוש הראשון שאנו יודעים שהצמח-צדק חידש כשהיה ילד קטן מאד גדול, שאברהם אבינו הוא היהודי הראשון כי גם עקבו הקשיב לה', ולא רק הראש. אני מקשיבים בראש, ואחר כך זה יורד ללב שמתפעל ומתרגש מהדברים – אבל עקב זה החלק הכי תחתון, וגם בעקב כמעט אין רגש. בקושי בקושי, אם שמים מחט או משהו, העקב ירגיש, אך הוא הכי פחות מרגיש מכל אברי הגוף. אם עושים משהו ליד – מרגישה מיד – אך העקב בקושי מרגיש. לכן החידוש הוא מאד מאד חזק, שגם החלק של האדם שלא מרגיש – חלק שאינו מודע, שלא יודע מזה ולא מרגיש את זה – גם שם דבר ה' מופיע, כי יהודי זה כל כך קשור בה' ומאמין בתורה. אצלו לא רק הראש והלב מרגישים את דבר ה' וקולו, אלא שגם בחלק הכי תחתון שלו, שכמעט לא מרגיש כלום, גם הוא יקבל את דבר ה', יפעל ויעבוד את ה' מעצמו. כשהעקב עובד את ה' זה נקרא שהוא עובד בדרך ממילא – זה מודעות טבעית, שבטבע, בלי לחשוב, הוא עובד את ה'. זה יסוד החסידות שהצמח צדק הבין וחדש כבר כשהיה ילד קטן, וזו מגמת כל תורת החסידות.

נאמר כמה סיפורים קצרים שהצמח-צדק גילה בהם סגולות. סגולה זה שאם יש איזו בעיה, איזה כאב או אי-הרגשה טובה, יש משהו לעשות שטוב לזה ומרפא את זה. יש שני סיפורים דומים מאד שהיו לצמח-צדק בנות נכדות, וכמו כל ילד – לפעמים הילד מקבל חום, וכשמקבל חום הוא חולה, שוכב במטה ונותנים לו תה וכל מיני דברים עד שזה עובר. אבל, היה פעמיים – אצל נכדות שונות – שהכנדה קבלה חום גבוה, ולסבא נודע שלנכדה יש חום גבוה, אז הוא שאל את הורי הילדה, שיש סגולה בשביל זה, שלילד שיש חום, אם מספרים לו "שבחי הבעל שם טוב", סיפור מהבעל שם טוב, החום יורד. יש סגולה כל כך פשוטה – למה לא עשו זאת?! ואכן, מיד כשעשו זאת החום ירד. זו סגולה מאד חשובה, שאם פעם יהיה למישהו חום כדאי מאד לדעת זאת – שסיפור מהבעש"ט, שבחי הבעש"ט, זה סגולה להוריד את החום.

אחר כך יש עוד סגולה. לצמח צדק היו הרבה מאד חסידים גדולים וצדיקים. אחד מהם היה ר' פרץ חן – שם מפורסם, היה רב גדול וגאון גדול – וכמו כל חסיד, אם היתה לו בעיה היה כותב פתק לרבי ומבקש שיברך אותו. פעם אחת, בגיל מבוגר, היו לו כאבי רגלים מאד חזקים, והוא כתב זאת לרבי – שיש לו כאבים ברגלים ושהוא מבקש ברכה, שהרבי יפעל ויעורר עליו רחמים בשמים. הצמח צדק שאל אותו – שכחת מה שכתוב בירושלמי, שפעם אחת בשלושים יום צריך לגזור את צפרני הרגליים, ואם תגזור את צפרני הרגליים פעם בחדש כבר לא יכאבו לך הרגליים. זה עוד סיפור סגולה מהצמח צדק – שאם פעם כואב הרגליים, הסגולה לגזור ציפורני הרגליים והכאב עובר.

כדאי לזכור זאת וגם לספר לכל החברים, שידעו מה עושים כשיש חום וכשכואבות הרגליים.

נספר עוד סיפור – פעם אחת בחורף בליובאוויטש, כמו בכל רוסיה, היה שלג וכו' והיה מאד מאד קשה לקדש את הלבנה. בשביל לעשות קידוש לבנה צריך שיראו את הירח בשמים, ואם יש הרבה עננים או גשם או שלג אז לא רואים. כך היה כל פעם, במיוחד בחדשי החורף, שהיה מאד קשה שיהיו שמים בהירים שיתאפשר לקדש את הלבנה. פעם אחת היה מאוחר, לילה אחרון שמותר לקדש את הלבנה, וכל החסידים בליובאוויטש לא קדשו את הלבנה – כי עד אותו יום לא היה אפשר – וכולם יחד כתבו פ"נ (פדיון-נפש, בקשה נפשית כשיש צער גדול מאד ואני רוצה שהרבי יעורר רחמים) שמבקשים רחמים רבים, שהדבר שהכי כואב להם שלא יכולים לקדש את הלבנה כי מעונן, ויותר קשה להם אפילו מכך שח"ו מישהו חולה. בקשו מהרבי רחמים רבים, שיתפלל שכל העננים יתפזרו, והשמים יתבהרו, ויוכלו לקדש את הלבנה. הרבי קבל פ"נ זה, יצא החוצה, והשמים היו מלאי עננים – כל החסידים באו אחריו (מאות ואלפים) – וריבוי חסידים והרבי באמצע מסתכלים לשמים ואין לבנה. אז הרבי אמר שיספר להם סיפור – פעם אחת היה בדיוק אותו הדבר אצל אחד מגדולי הצדיקים, דור אחד לפני הצ"צ, רבי מאיר מפרימשלאן. כולם היו בצער גדול שהשמים מעוננים, וכתבו פ"נ לרבי שיעשה משהו, שיעשה איזה נס שהעננים יתפזרו ושיראו את הלבנה, ואז אותו הדבר – רבי מאיר מפרימישלאן יצא החוצה עם כל החסידים, והיתה לו מטפחת ביד. לפני שהוא פזר את העננים בשמים עם המטפחת שלו, אמר לחסידים שאני רוצה לספר לכם סיפור על משה רבינו. אנו יודעים שבמדבר, כל הארבעים שנה שעמ"י היו במדבר ענני הכבוד הקיפו אותם מכל הצדדים, גם מלמעלה, ויש שאלה איך הם קדשו את הלבנה – עננים מיוחדים, אלקיים, שמרגישים בהם אלקות, אך מסתירים את הירח. מה עשו? כל חדש משה רבינו היה יוצא החוצה, ביום הכי טוב לקדש את הלבנה, והיה לוקח מטפחת ומנפנף בה, ואיך שהיה עושה את זה השמים היו נפתחים – גם ענני הכבוד התפזרו באותו מקום – והיה חלון בענני הכבוד, ודרך החלון ראו את הלבנה וקדשו אותה, וכך כל חדש. תוך כדי שר"מ מפרימישלאן סיפר את הסיפור לקח את המטפחת שלו ועשה זאת, ופתאום העננים התפזרו והשמים התבהרו וראו את הלבנה וקדשוה. כל זה סיפר הצמח-צדק, ותוך כדי כך נופף במטפחתו, והעננים התפזרו וקדשו את הלבנה. חוץ מזה שזה סיפור מופת, הכי יפה כאן שיש כאן שלוש דרגות של סיפורים – הצ"צ עושה מה שר"מ מפרימישלאן עשה ור"מ מה שמשה רבינו עשה. מענין שכל השמות מתחילים ב-מ – משה, מאיר, מנחם-מענדל (ארבע שמות ב-מ). כנראה שיש איזו סגולה שצדיק יש לו את ה-מ בשמו שנותן לו כח – כמובן צריך להיות צדיק גדול מאד, כמשה רבינו – שעם ה-מ שלו יכול לקחת מטפחת ובה מפזר את העננים ומגלה את הירח, ואז אפשר לקדש את הלבנה. לומדים מסיפור זה שכל צדיק מקבל כח ניסי, לעשות נסים ונפלאות, מזה שמקשר עצמו לצדיקים קודמים, שגם עשו משהו דומה לזה – שבעצם "אני לא עושה שום דבר, אלא רק מספר סיפור של צדיק אחר", אך אם באמת מקושר תוך כדי הסיפור מקבל אותו כח ומחולל בדיוק אותו נס שהצדיק הקודם עשה. כאן יש נקודה מאד יפה, ששלוש המדרגות כאן זה לא דילוגים שוים בזמן. הייתי חושב שהצמח-צדק יספר סיפור מאיזה תנא חשוב, מרבי עקיבא, שחי כמעט אלפיים שנה לפניו, ואותו תנא יספר סיפור ממשה רבינו שהיה כאלפיים שנה לפניו, אך לא כך – הצמח-צדק סיפר סיפור מצדיק (לא של חב"ד) שסמוך אליו, והוא קופץ למשה רבינו. מה לומדים מכאן? שדווקא צדיקי החסידות, הבעל שם טוב ותלמידיו כולם, הם במדה מסויימת יותר קרובים וקשורים למשה רבינו מכל הצדיקים שבאמצע. לכן, מהצמח צדק עד ר"מ ועד מרע"ה זה באמת שוה – הם אחד אחרי השני. ככה כתוב, "מאן מלכי רבנן" – שהצדיקים האמיתיים הם שולטים על הטבע, ויכולים לפעול בתוך העולם והטבע מה שהם רוצים, הכל לטובת עמ"י, לקיים מצוות ה' ולהביא את המשיח. מה הלבנה מסמלת? מה אומרים כשעושים קדוש לבנה? "דוד מלך ישראל חי וקים". בשביל לקדש את הלבנה צריך לפזר את העננים – את מה שמסתיר על המשיח, על דוד מלך ישראל חי וקים – אבל הצדיקים יכולים לפזר את העננים, את כל ההסתר וההעלם שעל המשיח, ושנראה את דוד מלך ישראל חי וקיים. זה מה שלומדים מהסיפור הזה, כמה חזק ופועל לספר סיפורי צדיקים. שנראה שכל העננים יתפזרו ונראה את הלבנה בתכלית הבהירות, את דוד מלך ישראל חי וקים אתנו פה, והוא יגאלנו תיכף ומיד ממש.