התוועדות ליל פורים (ח"א)

ליל פורים תש"פ – רמת אביב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ישועות פורים

לחיים לחיים. פורים שמח, לחיים לחיים.

"אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע"

עכשיו שרנו "אכן אתה אל מסתתר"[ב]. המשך הפסוק הוא "אלהי ישראל מושיע". "אל מסתתר" רומז לאסתר המלכה – "אסתר מן התורה מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'[ג]"[ד]. מגלת אסתר וחג פורים קרו בחו"ל, בזמן הגלות. הרגע דברנו על כך שיש מעלה בגלות, אפילו יותר מאשר בזמן הבית – כשאנחנו יושבים פה לבטח, בארצנו הקדושה.

אף על פי שבגלות "עבדי אחשורוש אנן"[ה] ה' עושה לנו שם נסים גדולים. הנס של פורים הוא הנס הכי גדול – אף על פי שהוא מלובש בדרכי הטבע שרשו בעצמות ממש, למעלה משם הוי'. כל נסי יציאת מצרים הם גילוי שם הוי' – "ושמי הוי' לא נודעתי להם"[ו] – כמו שמסביר הרמב"ן על התורה[ז], נסים למעלה מדרך הטבע, שידוד הטבע. אלה נסי יציאת מצרים, ואילו בפורים אין שם הוי' במגלה בגלוי – עצמות ממש. העצמות מתגלה דווקא בזמן הגלות, בזמן ש"אכן אתה אל מסתתר", "אסתר מן התורה מנין?". הנס הזה נקרא ישועה – "אלהי ישראל מושיע". וכך חותמים את הברכה שלאחר קריאת המגלה – "האל המושיע" (באומרו "האל המושיע" יכוון למחות את "זכר עמלק" – חושבנא דדין כחושבנא דדין[ח], 467).

"אני מדבר בצדקה רב להושיע"

הרמב"ם כותב[ט] שהמצוה הנעלית ביותר ממצוות פורים היא מתנות לאביונים – שאין שמחה כמו הנתינה וההשפעה למאן דלית ליה מגרמיה כלום, המלכות כפי שהיא יורדת בגלות מטה-מטה. ככה מקימים אותה – "לאקמא שכינתא מעפרא". יש עוד פסוק דומה לפסוק שלנו, "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע" – "אני מדבר בצדקה רב להושיע"[י]. אלה שני פסוקים בישעיהו – שהוא עצמו לשון ישועה. פסוק אחד אומר "אלהי ישראל מושיע", פסוק של פורים, ופסוק שני – שגם קשור לפורים – הוא "אני מדבר בצדקה רב להושיע".

מה ההבדל? "אכן אתה אל מסתתר" אני אומר לקב"ה, אתה מסתתר ממני, אבל "אלהי ישראל מושיע". את הפסוק "אני מדבר בצדקה" ה' אומר אלינו – "מדבר" גם לשון דַבָּר-מנהיג[יא]. יש הרבה סודות לגבי המלה "דבר" – "'דבר הוי'' זו הלכה, 'דבר הוי'' זו נבואה, 'דבר הוי'' זה הקץ"[יב]. שלשה פירושים בחז"ל ל"דבר הוי'", וה' אומר שכולם זה "אני מדבר בצדקה" – המפרשים[יג] מסבירים שהכוונה שבזכות צדקת האבות ה' מצדיק את הבנים. בחת"ת של היום קראנו על חטא העגל. איך משה רבינו מתפלל? בזכות אבות, "אני מדבר בצדקה רב להושיע" (סופי תבות עבירה – גם במקום עבירה ה' הוא "רב להושיע" בזכות צדקת האבות).

"יהודי והדסה הקמת מושיעים"

בסליחות שאמרנו היום אמרנו "יהודי והדסה הקמת מושיעים". הגיבורים של פורים, "יהודי והדסה" – מרדכי נקרא סתם 'יהודי'. במגלה "מרדכי היהודי", אבל בפיוט, בסליחה, קוראים לו סתם 'יהודי'. "מיהו יהודי? הכופר בעבודה זרה"[יד]. סתם יהודי הוא מרדכי – לא צריך אפילו את השם שלו, רק 'אַ יִיד', "יהודי והדסה הקמת מושיעים". אחר כך "מור והדס הושעת בניך" – הכל ישועה.

בפסח יש ארבעה לשונות של גאולה – "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי"[טו], ואחר כך גם "והבאתי"[טז] – אבל אין שם ישועה. פורים – שבחו"ל – בו גילוי העצמות ממש הוא חג של ישועה ומושיעים, גילוי שע נהורין[יז], "באור פני מלך חיים"[יח]. לפני הוי', למעלה מי-ה-ו-ה, שהוא צמצום-התפשטות-המשכה-התפשטות, חכמה-בינה-מדות-מלכות – כתר עליון, פנימיות הכתר. יש "אלהי ישראל מושיע" ויש "רב להושיע". מתחיל מאסתר, "אכן אתה אל מסתתר", וממשיך עם "אני מדבר בצדקה".

לעניננו, הצדקה היינו מצות מתנות לאביונים – עיקר השמחה של פורים, כפי שכותב הרמב"ם. רוצים הנהגה, גם רוצים ברכה – רוצים לבטל את ה"דבר", יש גם דברים לא טובים, שרש דבר הוא גם לשון דֶבֶר, מגפה, נמשיך לדבר הערב בע"ה איך מבטלים את הדֶבֶר. את הדבר מבטלים עם דבר טוב – "דבר בעתו מה טוב"[יט]. כעת אנחנו בפורים, אז יש "דבר בעתו" (בגימטריא פורים שמח[כ]) – "אני מדבר בצדקה רב להושיע".

הישועה בגילוי ה"אתה"

נחזור לפסוק הראשון, "אכן אתה אל מסתתר". חוץ מ"אל מסתתר" יש פה מלה חשובה ביותר – "אתה", פונים כך לקב"ה. כתוב בתניא[כא] שכאשר פונים לקב"ה "אתה" זה למעלה מכל השמות – "ברוך אתה הוי'", ה"אתה" יותר מה"הוי'". זו פניה לעצמותו יתברך, קשר עצמי בין ה'אני' העצמי שלי – ה"חלק אלוק ממעל ממש" שיש בי – ל"אתה", עצמות ה'.

אם כן, "אכן אתה אל מסתתר" אומר שה"אתה" מסתתר, וגילוי ההסתר – מגלת אסתר – הוא לגלות את היחס שלנו לקב"ה, שמושיע אותנו, על ידי ה"מושיעים" שהוא שולח לנו. שוב, "יהודי והדסה הקמת מושיעים" – הוא מושיע אותנו כאשר ה"אתה" מתגלה.

ב. מה כתוב על המצח? (פירושי ר"ש מאוסטרופולי)

גיבור הערב – רבי שמשון מאוסטרוסופלי

יש ספר קבלה קדמון שנקרא ספר הפליאה – מתאים לפורים. יש הרבה פולמוס מסביב לספר הזה, מתי בדיוק הוא נכתב ומי כתב אותו – לא ידוע, יש דורשים ויש דורשים.

באחרונים מי שהכי התייחס ויגע לרדת לעומק הסודות שיש בספר הזה הוא רבי שמשון מאוסטרופולי, שידוע ומקובל שהוא בחינת משיח בן יוסף – כך אמר החוזה מלובלין ועוד צדיקים גדולים. גם פשוט, הוא הרי נהרג על קידוש ה' בגזרות ת"ח, אותן הוא ניבא. הוא ישב באוסטרופלי בפולין, גם היה רב של אוסטרהא. נין ונכד שלו הוא בעל התולדות יעקב יוסף, התלמיד הגדול של מורנו הבעל שם טוב, ועוד מתלמידי הבעש"ט הם צאצאים שלו.

ר' שמשון שלנו שייך לפורים – שמשון שוה יהודי-אסתר (אמרנו שיש יהודי-הדסה ויש מור-הדס – תעשו את החשבון ותראו ששוה כדת, משיח בן דוד). כנראה שהם התגלגלו בר' שמשון בן פסח מאוסטרופולי. איך אני יודע? ארבע המלים שמשון בן פסח מאוסטרופולי עולות פורים-פורים-פורים-פורים (1344), ממוצע כל מלה. יש במלים האלה יחס מדויק של "שלם וחצי" – שמשון בן פסח עולה ח"פ יבק ו-מאוסטרופולי ד"פ יבק (פורים עולה ג"פ יבק, כנ"ל, כך ש-יב פעמים יבק עולה ד"פ פורים, ממוצע כל מלה). תיכף נמשיך עוד.

כל פעם שאנחנו מתוועדים יש לנו את הגבור של ההתוועדות – היום הגבור שלנו הוא רבי שמשון מאוסטרופולי, שמשון בן פסח. הוא אמר דברים הכי מופלאים לפרש את עומק הכוונה, את עומק הרמזים, בספר הזה שנקרא ספר הפליאה.

השמות על המצח

אחד הדברים שכתובים שם[כב] הוא שעל המצח של צדיק רשום שם קדוש – שם 'אתה'. אתה, דוּ, כמו הדודעלה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב שהוא שר לקב"ה – הכל אתה. ה'אתה' רשום על המצח של הצדיק. זהו שם, ולא סתם שם – כינוי של פניה לעצמותו יתברך. יש מה שאני אומר לה' 'אתה' – "ברוך אתה" – ויש מה שעל המצח שלי, אם אני זוכה לכך, כתוב לי ה'אתה' כלפי עצמותו יתברך. ה'אתה' שעל מצח הצדיק הוא שמסתתר בגלות, ואומרים בפורים 'לחיים' כדי לגלות את ה'אתה' על המצח שלך ושלי ושל כולם – "ועמך כֻלם צדיקים"[כג].

מה עוד כתוב שמופיע על מצח של מישהו? מה הכח לנצח את עמלק? אלה דרושים מפורשים בחסידות[כד], בדא"ח, שקשורים לפרשת שבוע של פרשת זכור – תצוה, עכשיו אנחנו כבר בכי-תשא – ש"ציץ נזר הקדש" על מצח הכהן הגדול הוא הכח נגד ה"מצחך נחושה"[כה], העזות מצח והעזות פנים של עמלק, שהוא חוצפה דקליפה. המלחמה בעמלק היא מצח מול מצח. גם היום, כל הפוליטיקה של היום היא מלחמת המצח, מצח מול מצח. על מצח הכהן הגדול, שהוא המייצג – גם "שלוחא דרחמנא" וגם "שלוחא דידן"[כו] – כתוב "קדש להוי'"[כז]. הפשט שהוא קדש לה' – התורה אומרת שזה-הוא "קדש להוי'", "'קדש ל' למטה 'הוי'' למעלה"[כח]. עדיין קשור לשמות – שם הוי', י-ה-ו-ה, מדרגה גבוהה אך עדיין הוי' – וה'אתה' על מצח הצדיק הוא יותר מזה, יותר מה"קדש להוי'" של "ציץ נזר הקדש" של הכהן הגדול.

יש עוד משהו דומה לזה, שכתוב על המצח של מישהו? כן, גם אותו הוא כותב שם[כט]. אנחנו מצפים למשיח בן דוד, שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש, עוד עכשיו, ברגע הזה ממש. כתוב שם שגם על המצח שלו כתוב משהו – לא 'אתה', אלא שם קדוש נוסף. יש שמות קדושים שהם יותר משם – לא שם, אלא מלה שהולכת על עצמות ה'. כתוב על מצח משיח בן דוד 'כדת'. כמה שוה כדת? משיח בן דוד. "כדת" זו מלה עיקרית במגלת אסתר – כפי שעוד נראה באריכות.

"אתה" על מצח הצדיק – הכח לעבור בגיהנם

נחזור ל"אתה" שרשום על מצח הצדיק. למה זה רשום על המצח שלו? בשביל מה זה טוב? אמרנו כי כולו אומר "אתה" לקב"ה – התיקון של "אכן אתה אל מסתתר". אבל הוא כותב משהו אחר, סיפור שלם על הגיהנם. יש ענין גם בפורים ליפול לתוך הגיהנם ולעלות משם, עם כל הנשמות שיש שם, להרים את כולם, היום הכי טוב בשביל זה הוא עכשיו, פורים. פורים בגימטריא "וירד... ויעל"[ל] (הנאמר בשמשון, רמז לגבור של הערב, רבי שמשון מאוסטרופולי), "ירידה צורך עליה"[לא]. פורים ע"ה עולה שאול (337) – 'וירד שאול ויעל' (בשירת חנה נאמר "מוריד שאול ויעל"[לב] בגימטריא תשובה, 713). שאוֹל היינו גיהנם (שאול גיהנם = 445 = משקה[לג] – כאשר מקיימים את המצוה בפורים להתבשם "עד דלא ידע"[לד] יורדים לשם בשלום ועולים משם בשלום).

הוא כותב שבגיהנם יש 850 חדרים. מי שרוצה לעשות שם סיור, טיול מודרך, צריך לעבור 850 חדרים. יש שמדברים על שבעה מדורי גיהנם – לא נורא, אם אני רוצה לבקר שם – אבל כתוב שלא רק שבעה, אלא 850 חדרים שצריך לעבור את כולם. הצדיק הכי גדול, מלך המשיח שהוא בחינת "דַּבָּר אחד לדור"[לה], צריך לעבור את כולם – בשביל להוציא את כל הנשמות ששם. "טוב שברופאים לגיהנם"[לו], למה? כי צריך לרפאות את כולם, להוציא את כולם מגיהנם. "טוב שברופאים" הוא מלך המשיח. הוא צריך לעבור את כל 850 החדרים, כמנין תכלת. סוד התכלת הוא תכלא, רומז לגיהנם. היום אין לנו תכלת – לרוב האנשים, יש כאלה שיש להם, ודאי בחדר הזה יש כמה עם תכלת, יש להם כח מיוחד לתקן ולהעלות את נשמות שבגיהנם, אבל אלה שלא שמים עדיין תכלת בציצית כי עוד לא מרגישים מספיק בטוחים בשביל לרדת ל-תכלת חדרי גיהנם ולתקן שם מה שצריך. האריז"ל אומר שכאשר משיח יבוא לכולם יהיה את הכח הזה, עם השם הקדוש 'אתה' רשום על המצח.

בתוך ה-850 חדרים כתוב שיש תקף חדרים (580, צירוף ספרות 850[לז]) – "ותכתב אסתר... את כל תקף"[לח] – שאתה עובר אותם ולא מסוכן לך, אם אתה מספיק צדיק אתה עובר אותם בשלום. אם אני מוציא מ-850 חדרים 580 במנוחה יחסית, טיול יפה, כמה נשאר? 270, רע – חדרים שבהם רע, לא סימפטי לעבור בהם וגם מסוכן.

שוב, זה לא נעים. אז מה קורה? בכל אופן חייבים לעבור גם את ה-רע חדרים האלה. יש מלאך שבא – אם אתה מהצדיקים – ששמו יהושע, כך כתוב בספר הפליאה, ויש לו שעוה (כמו נר שעוה), והוא רושם בה על המצח שלך את השם 'אתה'. כשהוא כותב בשעוה 'אתה' על המצח שלך אתה מחוסן, ויכול לעבור גם את ה-רע חדרים האלה – "נכנס בשלום ויצא בשלום"[לט] – ולהעלות משם את כל הנשמות שיש שם, "לא ידח ממנו נדח"[מ] של נשמות עם ישראל טהורים וקדושים. זה מה שעושה מלך המשיח. זהו הסיפור שכתוב בספר הפליאה.

פירוש ר"ש מאוסטרופולי: מקור הסיפור בתהלים כג

שוב, זהו סוג אחר של קבלה – משהו אחר. קוראים לזה קבלה אשכנזית... בכל אופן, איך הוא מסביר? לר' שמשון מאוסטרופולי היה מגיד, כמו לבית יוסף. לאריז"ל היה כל הזמן גילוי אליהו הנביא, על הבעל שם טוב כתוב שאליהו לא זז מארבע אמותיו. כתוב שרבי שמשון מאוסטרופולי למד כל יום עם המלאך, המגיד שלו, שלימד אותו סודות, רזין דאורייתא. איך מסבירים כזה סיפור של ספר הפליאה, שיש גיהנם עם 850 חדרים, 580 בסדר יחסית ו-רע שלא בסדר ובשבילם צריך לרשום על המצח שלך את שם 'אתה' ואז אתה יכול לעבור גם אותם בשלום?

הוא אומר^כ ברוח הקדש שלו – מצוה להראות את הדברים האלה לתלמידים ולכולם – שהכל רמוז בפסוק, פסוק שכולנו יודעים בעל פה, "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני"[מא]. כמה שוה "גיא צלמות"?

למה משיח בן יוסף צריך למות, לפחות איזה גלגול אחד שלו, שזה הוא? את זה הוא לא כותב. הוא נכנס לבית כנסת עם 300 תלמידים, כולם לבשו תכריכים והתעטפו בטליתות, וידעו שהקוזקים באים להרוג אותם – ככה קדשו שם שמים ברבים. סיפור מיוחד איך הרגו אותו עצמו, שאפילו איני רוצה לספר. הוא בקש מעוד שלשה צדיקים בדור שכולם יקבלו עליהם למות על קידוש ה', וכל אחד יציל רבע מהעולם. אחד הסכים ואחד לא הסכים. למה? הוא אמר שיש לו ספר להדפיס – לזכות את הדורות הבאים. נבין את הראש של תלמידי חכמים. סיפור אמתי. אחד כנראה לא היה לו ספר להדפיס – אז הוא הסכים למות על קידוש ה' (לרבי שמשון עצמו כן היה ספר כו', כפי שנספר בהמשך). לאחד היה ספר, אז מה אפשר לעשות...

בן כמה היה רבי שמשון? 47-48, "ימי שנותינו בהם"[מב]. אנחנו מדברים הרבה על צדיקים שהחיים שלהם הם 47 שנים, כמו בעל אור החיים הקדוש. כמה שוה משיח בן יוסף? צלמות. משיח בן יוסף הוא אחד שכל הזמן חי בצל-מות (משיח בן דוד הוא "בר נפלא"[מג], כל הזמן נופל ומת ממש וקם לתחיה. אצלו מתקיים "הוי' ממית ומחיה" הנאמר לפני "מוריד שאול ויעל"[מד]). אנחנו מדברים על שם כדת, שהוא משיח בן דוד.

נחזור: "גיא צלמות" עולה 580 – "גם כי אלך בגיא צלמות", כשאני הולך ב-580 חדרי גיהנם, "לא אירא רע", איני פוחד, אפשר לעבור אותם בשקט. אבל כשאני מגיע ל"רע" חדרים שנשארו כן יש פחד, אך "לא אירא רע כי אתה עמדי", כי המלאך בא ורושם על המצח שלי "אתה". אם יש לי את שם "אתה" על המצח – זהו פורים, שהמצח שלי כל הזמן אומר 'אתה', העצם של המצח שלי הוא 'אתה' הקב"ה – אז "לא אירא רע", אז כבר הופך למשיח בן דוד, שיכול להעלות את הכל. "כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה" ר"ת שעוה, ועם "ינחמוני" יהושע (לפי סדר האותיות למפרע) – המלאך שרושם עם השעוה על המצח שלי "אתה", ואז אני יכול לעבור את "רע" החדרים שנשארו.

כל זה מרבי שמשון מאוסטרופולי. הוא שידר יפה על הגל של המקובלים הראשונים. אחרי שרואים כזה פירוש, ברור שזו ודאי הכוונה – משם ספר הפליאה לקח. הוא לא כותב, הוא כותב סיפור, דמיון – ורבי שמשון מסביר שהכל פירוש הפסוק שאנחנו מכירים.

כדת – תיקון ריב

נחזור לשם "כדת" של מגלת אסתר[מה]: מה הסיפור שם? הענין של פורים הוא "זכור", לא לשכוח (וכדלקמן באריכות). יש מלאך רע, בעל-דבר, הממונה על השכחה. אם הוא פוגש אותך – הוא משכח ממך כל מה שאתה יודע. איך קוראים לבעל-דבר הזה? 'ריב' – זהו שם אותו מלאך. עוד פעם, חוזרים לספר הפליאה, עם הפירוש של רבי שמשון מאוסטרופולי זכותו יגן עלינו. המלאך ריב הוא המלאך הממונה על השכחה. תיכף נראה, לעניננו, למה היום אנשים שוכחים? דבר פשוט שכל תינוק צריך לדעת ושוכחים ממנו לגמרי. שוכחים כי המלאך ריב משכח ממך מה שצריך לזכור. לא כתוב, אך הדבר הראשון שאפשר להסיק מכאן הוא שלא כדאי לריב, כי מי שמתחיל לריב – פוליטיקה כולה ריב (גם המצה של פסח הוא הלעו"ז של מצה ומריבה) – שוכח.

יש סיפור – אפשר לומר מדהים – בגמרא[מו] אודות אחד מגדולי התנאים, רבי אלעזר בן ערך, שלפי אבא שאול במשנה הוא הגדול בין תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזנים ואליעזר בן הורקנוס אף עמהם ואלעזר בן ערך בכף השניה מכריע את כולם"[מז] (מכריע נופל על לשון ערך, והוא בחינת דעת, כפי שעוד נראה אי"ה), ובאיזה שלב הוא שכח את כל תלמודו. למה? הוא הלך למקום נופש – מקום שיש בו חמרא דפרוגיתא, יין של פורים, יין המשומר, יין הכי טוב, ומיא דיומסית, מים הכי טובים לרחצה, יותר מים המלח – ושקע שם. חז"ל אומרים שיין הטוב והמים הטובים הללו קפחו את עשרת השבטים – לכן הם גלו, ומחלוקת אם יחזרו[מח], והכל כי שקעו בהנאות ותענוגי עולם הזה, ששיאם היין המשובח הזה ומי הרחצה האלה. אותו דבר קרה לצדיק הגדול, רבי אלעזר בן ערך, שהלך לאותו בית הבראה ושם שקע ביין המשובח ובמי הרחצה הכי משובחים האלה, ובמשך הזמן הוא שכח את כל תלמודו. כשהוא חזר לחכמים, לחברים שלו, כבדו אותו בעליה לתורה – היה דווקא בפרשת "החדש הזה לכם"[מט]. פעם לא היה בעל קורא, כל אחד היה קורא בעצמו. העלו אותו לפרשת "החדש הזה לכם" והוא הסתכל בספר התורה, ומרוב כאילו בלבול מוחין קרא 'החרש היה לבם'.

בספר הפליאה כתוב שיש מלאך שאחראי על השכחה, קוראים לו ריב, ויש לו 605 חילים. הכל מספרים. מסביר רבי שמשון שלנו, יהודי-אסתר בגימטריא, שהכל קשור לסיפור הזה. באיזה אותיות הוא התבלבל כשאמר 'החרש היה לבם'? החליף ד של "החדש" ב-ר, ז של "הזה" ב-י ו-כ של "לכם" ב-ב. אם כן, הטעות שלו היתה ריב – שזהו בעצם המלאך שבא והשכיח ממנו את כל תלמודו. הוא אמר משפט – החכם הכי גדול בעם ישראל עלה לתורה ובמקום "החדש הזה לכם" קרא 'החרש היה לבם', ששוה בדיוק 605, חילי המלאך ריב לפי ספר הפליאה. מה היחס בין זה לבין כדת (ששייך לפורים)? שלם וחצי. כדת עולה ב"פ ריב.

יש עוד תיקון של ריב – לא צריך לריב וכן צריך רבי. יש כאלה שיש להם רבי וזה מביא אותם לריב – זו לא התקשרות אמתית. צריך כזה רבי שמלמד אותך לא לריב עם אף אחד. כידוע הווארט של הרבי הרש"ב[נ], שאמר שאצל אדמו"ר הזקן היו חסידים שבטלו חסידים וצדיקים אחרים ומשום כך כל תורת-דרך החסידות לא עלתה בידם. המלאך ריב השכיח מהם את כל החסידות – כמו אצל רבי אלעזר בן ערך – את כל העבודה הפנימית. אלה שלא רבו עם אף אחד – עלתה בידם החסידות.

בכל אופן, "כדת" (משיח בן דוד) עולה ב"פ ריב – יחס של "שלם וחצי". כמה שוה "החדש הזה לכם" (מה שטעה בו)? כדת, משיח בן דוד. משיח בן דוד הוא "החדש הזה לכם", הכח שיש ליהודי לחדש – הפנים שלו. כח החידוש – לחדש בתורה, לחדש במציאות, לחדש באהבת ישראל. הכל צריך לחדש, זהו משיח בן דוד – "תורה חדשה מאתי תצא"[נא], וזהו כדת.

סדרת השמות הכתובים על המצח

אם כן, ראינו עכשיו שני פירושים מופלאים ביותר למאמרים סתומים מספר הפליאה, כפי שמפרש רבי שמשון מאוסטרופולי. קשור אלינו גם ה"אתה", לכן פתחנו ב"אכן אתה אל מסתתר" – צריך לתת צדקה כדי שיתגלה ה"אתה" ("אני מדבר בצדקה רב להושיע"), שיבוא היהושע הזה ("להושיע" – ליהושע) ויכתוב עם השעוה שלו על המצח שלי, "עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני", ויתגלה "כי אתה עמדי". אז משיח בן דוד יכול לעבור את כל החדרים, ללבוש תכלת ולעבור את כל ה-850 חדרים, ולהעלות משם את כל הנשמות, ירידה צורך עליה.

נעשה עוד תרגיל יפהפה בחשבון: אמרנו שיש שלשה דברים שכתובים על המצח – אתה, כדת, "קדש להוי'". אצל הכהן הגדול כתוב, על הציץ – שכתוב שהוא הכח לנצח את עמלק – "קדש להוי'", על מצח משיח בן דוד כתוב "כדת", ועל הצדיק שעובר את הגיהנם ומעלה את כולם כתוב "אתה". הסברנו שבעצם העיקר הוא ה"אתה" הזה – "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע", "אני מדבר בצדקה רב להושיע". נעשה על פי זה תרגיל:

אתה, כדת, "קדש להוי'" הם מספרים קרובים – אתה עולה 406, כדת עולה 424 ו"קדש להוי'" עולה 460. ההפרש הראשון הוא 18, חי, וההפרש השני הוא 36, ב"פ חי. מה זאת אומרת? מי שמכיר איך בונים סדרות, המספר שלפני "אתה" יהיה גם "אתה" – אתה-אתה – ולפניו יהיה שוב "כדת", ולפניו "קדש להוי'". כלומר, בזכות ההפרשים האלה, זו סדרה של חן, סדרה סימטרית, סביב אתה-אתה באמצע. אתה = ז פעמים חן (והוא משולש כח).

שוב, יש כאן אתה-אתה באמצע, אחר כך כדת-כדת מימין ומשמאל ואחר כך "קדש להוי'"-"קדש להוי'". זו סדרה סימטרית נקבית, כי הציר הוא לא אחד אלא שני צירים אותו דבר. ההסתברות לסדרה כזו מאד נמוכה – אי אפשר לחשב בדיוק, אבל נאמר שאחד למאה או אחד לאלף. חשוב בשביל מה שנראה בהמשך.

מה יהיה המספר הבא? צריך להוסיף ג"פ חי ל"קדש להוי'" ומקבלים 514. נעשה שבעה מספרים בסדרה ונראה משהו פלאי שיוצא, רמז חב"די. המספר אחרי 514, תוספת של 72 (ד"פ חי) – 586, ירושלם. המספר הבא, תוספת של 90, הוא 676, הוי' ברבוע. מה המספר השביעי החביב? 784, כח ברבוע (שלפי הכלל הידוע עולה כח במשולש, אתה כנ"ל, ועוד זך במשולש, חשמל). מ-הוי' ברבוע עולים ל-כח (ז במשולש) ברבוע. סכום כל שבעת המספרים האלה הוא 3850, ה"פ 770, ז"פ המתקה, י"פ שכינה. זו הסדרה שיוצאת מ-אתה, כדת, "קדש להוי'". שוב, ההסתברות לתופעה כזו היא מאד-מאד נמוכה[נב].

סדרת פסוקי זכור

משהו דומה לזה, שנעשה בקיצור: בפרשת זכור, שמתחילה "זכור"[נג] ומסיימת "לא תשכח"[נד], יש שלשה פסוקים: בראשון – "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" – 9 מלים. בפסוק הבא – "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים" – 14 מלים. בפסוק השלישי – "והיה בהניח הוי' אלהיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר הוי' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" – יש 24 מלים. סה"כ יש 47 – בטול, כי-טוב – מלים.

נעשה סדרה – בין 9 ל-14 יש 5 ומ-14 ל-24 יש 10, פעמיים 5. אותו דבר. אם כן, המספרים הקודמים הם 9 (ט-ט, כמו "טטפת", המלאך מט"ט) וכו' – הכל סימטרי. שוב, זו סבירות מאד נמוכה, סדרה בעלת חן נקבי.

מה לגבי האותיות? אם יש אותה תופעה לגבי האותיות כמו לגבי המלים זה ממש הסתברות נמוכה ביותר ודבר פלא. ואכן, בפרשת זכור יש חן נקבי בסדרת המלים של שלשת הפסוקים ובדיוק אותו דבר באותיות – 34, 53, 91 (סך הכל 178 אותיות, ועם 47 המלים יש בפרשת זכור 225 כוללים – יה ברבוע). ההפרשים הם 19 ו-38 (פעמיים 19) – בדיוק אותה תופעה, 'חן' מסביב ל-34 וכך מתפתח.

זה שאותה תופעה מתמטית גם לגבי המלים וגם לגבי האותיות – משהו נדיר ביותר, איני מכיר עוד תופעה כיוצא בו. זהו חן מיוחד שיש במחית עמלק, במצוה המיוחדת שלנו. מרדכי במספר סדורי עולה חן וכך גם אסתר בספר סדורי – "חן חן"[נה].