1

ח"י שבט ע"א – כפר חב"ד

פדיון הבן לשמואל-מנחם-מענדל פריימן

הקשר בין הרבי למהר"ש

לחיים לחיים. בברית[א] דברנו על השם של הילד – שמואל (על שם האבא של מוטי) מנחם מענדל. אז אמרנו את דברי הרבי למי ששאל איך להיות מקושר – תלמד מה שאני לומד, ואני לומד את החסידות של הרבי מהר"ש. הרבי אמר מאמרים לפי שנים, ויתכן שזה היה בתקופה שהרבי אמר מאמרים אחרי מאה שנה מהרבי מהר"ש. בכל אופן, לא שמענו את זה על מישהו אחר. זה ווארט על קשר בין השמות. הרבי גם כתב את ספר התולדות של הרבי מהר"ש.

א. פדיון הבן כעבודת הקטרת

אמרנו גם כמה גימטריאות על המספר 709 (שמואל מנחם מענדל), ששתי העיקריות היו "אין מזל לישראל" ו"הוי' עז לעמו יתן". את הדבר הכי פשוט שמרנו לפדיון, כי אפשר לקשר אותו גם למצוה של פדיון הבן – שמספר זה עולה קטרת. ידוע, וגם כתוב במאמר של "באתי לגני", שהקטרת היא העבודה הכי חביבה, מכל הקרבנות. לכן אפשר לומר – וצריך ביאור, אבל נאמר רק את הווארט – שכתוב שכאשר האבא מביא את בנו למול זה כמו קרבן, ואפשר לומר שברית מילה היא קרבן אבל פדיון הבן הוא קטרת.

יש רמז לכך שבפדיון הבן שמים הרבה שום (ויש ריח)... שמים גם זהב – כתוב שמי שזוכה להקטיר קטרת מתעשר, לכן הכהן היה מקטיר רק פעם אחת בחיים [יש גם קשר לסנדק, שסנדק הוא כמו מקטיר קטרת ולכן נותנים סנדקאות רק פעם אחת[ב], אבל הפשט שם הוא קרבן]. בע"ה יהיו הרבה בנים, אבל פדיון הבן הוא פעם אחת. הכהן יכול לקבל כמה פעמים, אבל אצל האבא זה פעם אחת – איזה מעשה קטרת. כל הזהב רומז לעשירות. השום הוא גם לריח טוב.

חוץ מהטעמים שיש לשום, יהודים בנדרים[ג] נקראים "אוכלי שום". למה אוכלים שום? אוכלים שום בערב שבת, שזו סגולה ל"פרו ורבו". כנראה גם השום של התינוק מסוגל לכך. הוא בכור, לכל בכור יש פי שנים, החל מכך שיש לו פי שנים של פוריות. בשביל שתהיה לו הרבה פוריות צריך הרבה שום. אחר כך צריך לשמור את השום לחלק לכל האחים שלו, לחלק את הפוריות לכל בני המשפחה. יותר מאשר מזבח, שיש בו העלאת מ"ן והעלאת מ"ד (כמו שכתוב במאמר), יש במזבח הקטרת – בקדש הפנימי. עיקר היחוד הוא במזבח הפנימי, מזבח הזהב – גם לכך רומזים בזהב על המגש. בברית יש "מזבח אדמה" (בזהר של הברית). כל זה לחפש את הקשר לכך ששמואל מנחם מענדל בגימטריא קטרת. הוא קטרת מאז ומתמיד, כל החיים.

הקטרת היא העבודה הכי חביבה במקדש. רומז לדברי רשב"י "בחד קטירא אתקטרנא, ביה אחידא ביה להיטא" – שיא עבודת ה' היא לשון קטרת, התקשרות. המזבח זה מסירות נפש, אבל עצם ההתקשרות הוא ההקטרת.

ב. פסוקי הקטרת

נאמר כמה פסוקים שיש בהם את המלה קטרת (בלי אות נוספת):

הפעם הראשונה היא בסוף פרשת תצוה, בצווי על מזבח הקטרת – "ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו"[ד]. "עצי שטים" שייך לכל מאמר "באתי לגני", שטות דקדושה. המשכן הוא עצי שטים, אבל המזבח החיצון לא – דווקא מזבח הקטרת הוא עצי שטים. היות שאוהבים רמזים, אם אני לוקח את החלק הראשון של הפסוק – "ועשית מזבח מקטר קטרת" – ועושים דילוג אותיות (כל אות שניה) מקבלים 1430, "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". זו סגולה של קטרת. אם אני ממשיך את הדילוג הלאה, בחלק השני של הפסוק, אני מקבל ט"פ "יחי המלך". אז בדילוג הזה החזן מכריז פעם אחת "יחי אדוננו" והקהל עונה ט"פ "יחי המלך"...

הפסוק הכי מפורסם של קטרת, בכל התנ"ך אולי, הוא בספר תהלים – ולפי נוסח הספרדים אומרים זאת לפני מנחה – "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב"[ה]. אם כן, קטרת היא בכלל תפלה – גם התקשרות, לשון "התופל כלי חרס" – ומסבירים שה"תכון" היינו הכנה לתפלה, כמו "הכון לקראת אלהיך ישראל", ולפני התפלה צריך התקשרות. כמו שבאר"י כתוב שלפני התפלה צריך לקבל מצות אהבת ישראל, גם לפני התפלה צריך להתקשר לרבי. צריך להתקשר לקב"ה בתור הכנה לתפלה – "תכון תפלתי קטרת לפניך". גם זה פסוק חשוב מאד. כל פסוקי הקטרת שייכים לשמואל מנחם מענדל. ריח טוב. כתוב שחוש הריח הוא החוש של המשיח.

השמן והקטרת

יש עוד שני פסוקים. בקדש היתה המנורה ומזבח הזהב – היה גם השלחן, אבל יש קשר בין שמן המנורה והקטרת. הם זוג בכמה מקומות, כי שמן משחת קדש הוא פנימיות אבא – "פנימיות אבא פנימיות עתיק" – וכתוב שהקטרת היא פנימיות אמא. הפסוק הכי חשוב הוא גם בתורה, שכתוב "את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור"[ו]. יש פה היקש ברור בין קדש לטהור – אבא ("קדש מלה בגרמיה") ואמא. רק הלשונות (בלי ה"את") – "שמן המשחה קדש" ו"קטרת הסמים טהור" – הממוצע הוא 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" שאומרים פעמיים ביום.

שמן המשחה הוא תורת החסידות וקטרת הסמים היא עבודת החסידות, יש תורה ויש תפלה, יש משכיל ויש עובד, יש ר' אייזיק ויש ר' הלל. אז ההשכלה היא "פנימיות אבא פנימיות עתיק" והתקשרות התפלה היא "קטרת הסמים טהור". זה אומר ששמואל מנחם מענדל יהיה עובד גדול, יהיה מקושר ויפעל ישועות בעבודת הלב שלו – עבודה שבלב זו תפלה.

עוד פסוק שמקשר בין שמן לקטרת – "שמן וקטרת ישמח לב"[ז]. עיקר השמחה ועיקר הלב הם מהקטרת, הטהור, לכן "ישמח לב" סמוך לקטרת, אבל "ישמח לב" בגימטריא שמן. שמן מאיר את העינים וקטרת הסמים טהור זה אמא, ו"אם הבנים שמחה" זה לב. ההתכללות היא ש"ישמח לב" עולה שמן. ישמח אותיות משיח, ו-לב משיח זה שמן. זאת אומרת שהשמן, למוד החסידות, חוזר בתוך הקטרת – בתוך עבודת התפלה, ובתוך מה שהיא משרה על לימוד החסידות והפצת החסידות. הכל כפולות של 13 – שמן זה ל פעמים אחד, וקטרת עולה הכל פעמים אחד והכל יחד עולה קטו פעמים יג – כל אותיות האלף בית. "ישמח לב" היינו ביאת משיח שישמח את לבבנו תיכף ומיד ממש, בזכות לימוד החסידות ועבודת החסידות.

פעם הרבי אמר בהתוועדות שעם כל המבצעים וכל מה שדורש מהחסידים בדור הזה הוא לא מוותר על העבודה. היו כמה שיחות כאלה, שזה לא בא במקום. אפשר אפילו להתדיין מה היה עיקר חסידות חב"ד – החסידות או התפלה. ברור, יש כמה וכמה שיחות, שהעיקר זה עבודה – יותר מהשכלה. כל השמן וכל הקטרת הן בשביל ישמח לב, ביאת מלך המשיח.