אמונה ודרור

בע"ה

אור לכ"א אדר תשפ"א – שיעור טלפוני

הילולת הרבי ר' אלימלך (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור שנמסר לכבוד הילולת הרבי ר' אלימלך מליז'נסק עסק הרב במעבר ובחיבור בין גאולת פורים לגאולת פסח – "מסמך גאולה לגאולה". פרק א מסביר שבפורים עמלק מאיים להשמיד את עם ישראל, היל"ת, ונצחון המלחמה הוא ממות לחיים. בפסח 'עוברים דור', והמלחמה בעמלק היא מלחמה על החופש – מלחמה להגיע לחרות ולדרור. מתוך כך מתפתחת התבוננות מופלאה בסוד "אחד", ר"ת אמונה-חרות-דרור – שלבים שונים של חופש, המתחיל מאמונה בנסים המשחררת מכבלי הטבע, עובר דרך חרות משעבוד ומגיע לשיאו בדרור המאפשר את מימוש השליחות בעולם כולו. פרק ב עוסק בכחו של הצדיק – הנושא העיקרי של הספר נועם אלימלך. פרק ג חוזר ליחסים בין הנס והטבע בארבעת העולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה.

א. אמונה-חרות-דרור

התקשרות לרבי ר' אלימלך

ערב טוב לכולם. אנו שמחים שיש לנו הזדמנות להיות בקשר עם כולם.

היום, כ"א אדר, הוא יום מאד מיוחד, הוא יום ההילולא של הרבי ר' אלימלך מליז'נסק זי"ע, המכונה בפי חסידים 'בעל שם טוב קטן' או 'בעל שם טוב שני'. הוא גדול האדמו"רים בפולין וגליציה, וכל גדולי הצדיקים באיזורים אלו גדלו אצלו.

הוא חיבר הרבה ניגונים, שחלקם השתמרו. יש ניגון אחד עמוק ומיוחד שעבר במסורת החב"דית. שמעתי אותו מר' אליהו ריבקין, מגדולי בעלי המנגנים בחב"ד בדור הקודם. נפתח בהאזנה לביצוע יפה שלו על ידי ר' מרדכי ברוצקי. כאשר נאזין ננסה במחשבה שלנו להתחבר לרבי ר' אלימלך, תלמידו של המגיד ממעזריטש, תלמיד הבעל שם טוב, שכל אדמו"רי פולין בדורו יצאו ממנו.

[שמעו את הניגון.]

מקוה שכולם שמעו טוב את הניגון וניסו לחקוק אותו בלב. זהו ניגון געגועים – געגועים לה', געגועים לאחדות, אחדות עם ה' ואחדות עם כל הנשמות של עם ישראל.

מלחמה בעמלק המשתנה – מדור לדור ומשנה לשנה

נתחיל עם משהו שנוגע לזמן: אנחנו כעת בין פורים לפסח, בין גאולת פורים לגאולת פסח. חז"ל אומרים שעלינו לחבר את גאולת פורים לגאולת פסח – "למסמך גאולה לגאולה"[ב]. יש הרבה פירושים למשמעות הדבר בעבודת ה', ואחד מהם הוא שעלינו להמשיך את הענין של מלחמת עמלק עד שנזכה לקיום המצוה של מחית עמלק בשלמות. בפורים מציינים את נצחון מרדכי ואסתר על המן הרשע שבא מאגג מלך עמלק, אבל צריך להמשיך את המלחמה הלאה, כמו שכתוב "מלחמה להוי' בעמלק מדֹר דֹר"[ג] – יש מלחמה לה' בעצמו בעמלק מדור לדור.

הפירוש הפשוט של "מדר דר" שהמלחמה ממשיכה בכל דור ודור. עמלק מופיע בלבוש חדש בכל דור (כמו שבסוף ארבעים השנה במדבר, לאחר מות אהרן, כשבא להלחם עם הדור השני, הדור שנכנס לארץ, הוא התחפש – בחינת פורים – לכנעני...[ד]) ועלינו לדעת לזהות אותו. עמלק הוא כמו היצר הרע, עליו כתוב[ה] שבכל דור הוא מחדש את עצמו – לא תמיד קל לזהות אותו, כך הוא מטעה אנשים. אבל אנחנו "עם חכם ונבון"[ו] – עלינו לזהות את היצר הרע ואת עמלק, לזהות את האויב שלנו, כדי שנוכל לעשות את רצון ה' בלב שלם, לעבוד אותו יתברך כבניו ועבדיו באהבה.

כך בכל דור עמלק בא להלחם, עד דורו של משיח – רק אז יהיה הנצחון הסופי[ז]. בדורו של משה רבינו, יהושע שהלך בשליחותו להלחם בעמלק – רק החליש אותו[ח], לא השמיד אותו. בהמשך, גם שאול המלך, אפילו שה' צווה אותו על ידי שמואל הנביא להשמיד את עמלק – לא קיים זאת בשלמות. הוא הותיר בחיים את אגג, מלך עמלק, ובאותו לילה הוא הוליד את זקנו של המן הרשע[ט]. כך גם אצל מרדכי ואסתר, על אף שהתקיים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשֹׂנאיהם"[י] והם התגברו על כל האויבים שרצו להשמידנו – הם לא עשו 'טיפול שורש' והכחידו את עמלק לחלוטין (נס פורים היה בחו"ל, שם אין מצוה לשרש אחר ע"ז[יא], וכן מלחמת יהושע בעמלק, מה שאין כן שאול המלך, שהיה בארץ ונצטוה בפירוש לשרש אחר קליפת עמלק, לכן נענש, ודוק). אם כן, בפשטות, עמלק שורד, ואפילו מחדש את עצמו מדור לדור (שרידת עמלק היא בהשגחה עליונה, משום שיש בו ניצוצות קדושים – בהיותו צאצא של אברהם ויצחק – שעדיין לא נתבררו, וכמאמר חז"ל לגבי המן הרשע ש"מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"[יב], ודוק). לכן בכל דור יש עמלק וה' עצמו נלחם בו. "כי יד על כס יה מלחמה להוי' בעמלק מדר דר" – ה' נשבע שיש לו מלחמה בעמלק, האויב המושבע של ישראל ושל הוי' אלהי ישראל, בכל דור[יג].

מעבר דור – מאדר לניסן

אבל יש "שבעים פנים לתורה"[יד], ואחד הפירושים של "מדֹר דֹר" הוא 'משנה לשנה' – בכל שנה יש שינוי, דור חדש, מהדורה חדשה, של עמלק.

מתי מתחולל השינוי? בראש חדש ניסן, עליו כתוב בתורה "החדש הזה לכם ראש חדשים"[טו], הוא תחלת השנה – ראש השנה לרגלים וראש השנה למלכי ישראל[טז]. מבחינת סדר העולם ומלכי אומות העולם – השנה מתחילה בתשרי, בראש השנה. אבל ביחס אלינו, פנימיות המציאות, הממד הפנימי של המציאות, השנה מתחילה בניסן.

אנחנו כעת בסוף אדר, עוד מעט ניסן, ובראש חדש ניסן מתחילה שנה חדשה – ושנה חדשה היא בעצם דור חדש, היבט חדש, פנים חדשות למציאות. ניסן הוא "חדש האביב"[יז], הטבע עצמו מחדש את עצמו – יש להכל פנים חדשות, דור חדש.

"מדֹר דֹר" – מאדר לדרור

איך השינוי משתקף בענין של "מלחמה להוי' בעמלק מדר דר"? דור כתוב בפסוק חסר, דֹר (יש רק עוד פעם אחת "דר דר" בתנ"ך – "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר"[יח], "זכרי" כנגד "זכר עמלק"[יט]), שתי אותיות פשוטות בעברית – דר (המהוות זוג של זכר ונקבה לפי ציורן, כנודע[כ], וכן לפי משמעותן, דלת וריש הן שני שמות נרדפים לעני, דל ורש, כמבואר ענינם בדא"ח[כא]).

שתי האותיות האלה הן סיום שם החדש אדר (והן מצטרפות ל-א של גאולת פורים, סוד "דבר צוה לאלף דור"[כב], "הדר קבלוה"[כג], ודוק). אחת המשמעויות של אדר היא אדיר – חזק, גדול, מלא כח. כתוב ש"הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אֶדֶר"[כד], אותיות אֲדָר, ולומדים זאת מהפסוק "אדיר במרום הוי'"[כה]. חז"ל גם אומרים[כו] שאם יש לאדם משפט עם אינו יהודי – טוב שיעשה אותו באדר כי "מזלו בריא" ו"מזלו תקיף". אם כן, בחדש אדר אותיות דר הן במשמעות של כח ועצמה שבאים ממקום בריא ותקיף. הכח והתֹקף הם הנצחון על עמלק שמנסה להרוג אותנו – גאולת פורים היא "ממות לחיים"[כז] (וכפי שהוסבר באריכות בפורים השתא[כח], העמלק הנסתר הוא מלאך המות עצמו, אותו יש לנצח בבריאות ותוחלת חיים ארוכה, עד לחיים נצחיים).

אבל יש עוד משמעות חשובה לשתי האותיות דר – הן שרש המלה דרור. דרור הוא מלה נרדפת בעברית לחופש. הדור שמתחיל מחדש כל ראש חדש ניסן הוא דור של דרור. למה? הגאולה של ניסן – גאולת פסח, יציאת מצרים – היא "מעבדות לחירות"כז. היינו עבדים לפרעה במצרים וכעת אנחנו יוצאים מעבדות לחֵרות.

יש שתי מלים נרדפות פשוטות בעברית לחופש – חֵרות ודרור[כט]. פסח נקרא "זמן חרותנו"[ל], שנעשינו בני חורין מלהיות עבדים לפרעה. המלה השניה, דרור, משמשת בתורה לחופש של היובל, כאשר כל העבדים משתחררים, כולם חפשיים, אין עוד שעבוד בשום צורה – "וקראתם דרור בארץ"[לא]. בתנ"ך[לב] המלה דרור היא גם כינוי לצפור חפשיה – צפור דרור[לג]. לפעמים שמים צפור בכלוב, אבל כשהצפור יוצאת מהכלוב היא נעשית דרור. אותיות דר הן גם לשון דירה, מקום לגור בו – הבית שלך. חז"ל אומרים[לד] ש"דרור לשון חרות" ורבי יהודה מוסיף[לה] שדרור משמעותו שאדם חפשי ללכת ולגור איפה שהוא רוצה. צפור דרור נכנסת לכל מקום, גם לביתו של הזולת, ומקננת בו[לו] ("גם צפור מצאה בית ודרור קן לה"[לז], הדרור מקנן בכל מקום – קונה בו קביעות וכך מתקן אותו[לח]). אם כן, דרור הוא חופש להסתובב, חופש לעוף – החופש של צפור – וחופש לגור בכל מקום שאתה רוצה (ולהרגיש בבית בכל מקום).

מחרות לדרור

שוב, בשתי המלים הנרדפות לחופש, חרות ודרור, החרות היא יציאת מצרים – היינו עבדים לפרעה וכעת איננו עבדים. חרות היא עדיין לא דרור – החרות מהשעבוד לפרעה עוד לא אומרת שאנחנו יכולים לעשות מה שמתחשק לנו. הדרור הוא רק כאשר מגיעים לארץ שלנו – "וקראתם דרור בארץ" (בסוד "דרך ארץ ['דרור בארץ'] קדמה לתורה [בה נאמר 'חָרות על הלֻחֹת'[לט], לשון חֵרות[מ]]"[מא]). משה רבינו ("הוא גואל ראשון") מוציא אותנו לחרות אך עדיין לא מביא אותנו לארץ, ורק המשיח ("הוא גואל אחרון"[מב]) מביא אותנו ל"דרור בארץ" בשלמות[מג].

ביציאת מצרים, חרות, נאמר "כי ברח העם"[מד], דהיינו עבודת הבינוני, כמבואר בתניא[מה], אך "דרור בארץ" היינו עבודת הצדיק – "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ גו'"[מו]. "דרור" פירושו גם טהור ונקי, לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים, וכפירוש הרמב"ן[מז] ש"מר דרור"[מח] ו"וקראתם דרור בארץ" הם מאותו ענין – "חפשי מן הזיוף"[מט]. זהו קשר מובהק בין פורים, "מרדכי מן התורה – מר דרור, מירא דכיא"[נ], ופסח, "מדר דר". והנה, דר בגימטריא צדיק, כך ש"מדר דר" היינו מצדיק בכח, חרות (הבינוני הוא צדיק בכח, "כולי האי ואולי"[נא]) לצדיק בפועל, דרור, וד"ל.

אחד מענפי החסידות החשובים שיצאו מהרבי ר' אלימלך הוא חסידות איז'ביצא. בספר היסוד של איז'ביצא, מי השילוח, מדובר על אדם שמרגיש את עצמו חפשי לגמרי – בתנועה של 'התפשטות'[נב]. מחד, יש לו יראת ה' וקבלת עול מלכות שמים בשלמות, ומאידך הוא מרגיש את עצמו חפשי לעשות כל מה שהוא רוצה, כל מה שבא לו. הדרור נחוץ כדי להפיץ אור בעולם, להפיץ חופש ושמחה לכולם. זו השליחות של כל יהודי, שכדי לממש אותה עליו להיות בתנועה של 'התפשטות' – דרור, שמעל ומעבר לחרות[נג].

אמונה-חרות-דרור

אחד הסימנים של חיבור והתכללות אמתיים של מושגים הוא בגימטריא שלהם – כשהם משלימים לרבוע, המראה על שלמות: חרות (614) ועוד דרור (410) עולים 1024 – רבוע מושלם. זהו רבוע של 32, שאינו סתם רבוע, אלא גם 2 בחזקת 10.

איפה המספר הזה מופיע בעבודת ה' היום-יומית שלנו? פעמיים ביום, בקריאת שמע, שיש בה בדיוק 1024 אותיות! כתוב בתניאלז שקריאת שמע עצמה היא יציאת מצרים רוחנית – התאחדות עם ה', שהוא אין סוף, מעבר לכל המצרים וההגבלות.

ראשי התבות של חרות-דרור הם חד – שתי האותיות האחרונות של המלה "אחד", המלה העיקרית בקריאת שמע – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[נד]. ב"אחד" של קריאת שמע ה-ד של "אחד" היא ד רבתי, וחז"ל אומרים שהיא מסמלת התפשטות ל-ד רוחות העולם[נה] (העבודה של 'התפשטות', שמופיעה במי השילוח כנ"ל).

אם ה-ח וה-ד של "אחד" הן חרות ודרור, מהי ה-א? בין 614 (חרות) ל-410 (דרור) יש ממוצע ובין הממוצע לכל מספר יש 'כנף' (ההפרש בין כל מספר לממוצע). ההפרש בין חרות ל-דרור הוא צדיק (דר כנ"ל) כאשר ה'כנף' לכל צד היא 102, אמונה. הצדיק עצמו, כמו הרבי ר' אלימלך, בעל ההילולא, כולל שתי מדרגות של אמונה (בסוד "צדיק באמונתו יחיה"[נו] – הצדיק חי עם ב אמונות[נז]), "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו"[נח]. האמונה, שמתחילה ב-א, היא ה-א של "אחד". זו התבוננות מיוחדת לקראת ניסן במלה "אחד" – אמונה-חרות-דרור.

חופש האמונה

נחזור: חרות אומרת שאין לי שעבוד, יצאתי מ"בית עבדים"[נט], אין שום קליפה זרה ששמה אותי בכלא, אבל עדיין לא הגעתי לארץ המובטחת, לחופש המוחלט לנוע ולגור בכל מקום ולעשות כל מה שלבי חפץ, כל מה שמבטא את הקשר העמוק שלי לה'. החופש להפיץ באופן המקסימלי, "יפוצו מעינֹתיך חוצה"[ס], הוא הדרור. איך האמונה קשורה לחרות ולדרור?

לנשמות ישראל יש אמונה, וגם האמונה צריכה להיות חפשית. אמונה בה' היא אמונה בנסים ואילו עבדות היא כפירה. עבדות פירושה שעבוד לטבע – מחשבה שאין שום דבר חוץ מהטבע. אדם חפשי, יהודי חפשי, הוא מי שחי באמונה בנסים.

הרבה פעמים שואלים מה אומרת אמונה. אפשר להגדיר אמונה כאמונה בה', בורא העולם, אמונה בתורה שה' נתן וכו'. לפי הרמב"ם יש יג עיקרי אמונה[סא], אבל כעת אומרים שהפירוש הפשוט של אמונה הוא אמונה בנסים (כפי שמופיע במלחמת עמלק הראשונה – "ויהי ידיו אמונה... ויקרא שמו הוי' נסי"[סב]). פורים הוא נס, פסח הוא עוד סוג של נס – ועלינו "למסמך גאולה לגאולה", לחבר את שני סוגי הנסים. המכנה המשותף של פורים ופסח הוא אמונה בנסים, נסים המתחוללים בכל רגע של הבריאה. אמונה בנסים היא אמונה בכך שיש אלקים שמעל הטבע שמחולל את הנסים.

שוב, חופש הוא אמונה – אמונה שמשחררת מהעבדות לחוקי הטבע. ה' הוא 'משדד המערכות'[סג], הוא מעל הטבע, וליהודי שקשור לה' גם יש כח לשדד את המערכות ולחולל נסים. זהו כחו ותפקידו של הצדיק האמתי (שעוד נדבר עליו).

"ואולך אתכם קוממיות"

כל זה שייך להתבוננות שלנו הערב ב"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", שיש בה שלש קומות של חופש – אמונה-חרות-דרור.

הענין של פורים הוא אמונה איתנה (גילוי "האיתן שבנשמה"[סד], התוקף העצמי של הנשמה), עד כדי מסירות נפש על ה' – זו הזכות שהביאה לנס פורים[סה], המלחמה התקיפה של ה' בעמלק ב'דור' של חדש אדר. אבל בחדש הבא, שכעת מגיעים אליו, בגאולת ניסן – הענין של המלחמה הוא חרות, פן נוסף של אמונה (היינו שתי קומות האמונה של הצדיק כנ"ל, שתי קומות של אמונה בנסים, וכמו שיתבאר).

האמונה של חדש ניסן באה לידי ביטוי מוחשי ב"חג המצות"[סו], על שם המצה שאוכלים בו. המצה נקראת "מיכלא דמהימנותא"[סז] (מאכל האמונה). אכילת המצה היא התכללות של אמונה בחרות של חדש ניסן – האמונה היא הבסיס של החופש, מהאמונה באים לחרות.

הממוצע בין אמונה (102) ל-חרות (614) הוא 358 – בגימטריא משיח. כלומר, אמונה-חרות הן משיח-משיח, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד – שני היבטים של המשיח. אחרי האמונה והחרות בא הדרור המוחלט, החופש להיות בכל מקום שאתה רוצה ולעשות כל מה שאתה רוצה, כצפור דרור.

כשמצרפים לשלמות של חרות-דרור (1024, 32 ברבוע, כנ"ל) גם אמונה (102) מקבלים 1126. זו שלמות ההתבוננות שלנו – אמונה-חרות-דרור[סח]. יש הרבה דברים יפים במספר הזה[סט], ואחד מהם הוא מהפסוקים הכי חשובים של יעודי הגאולה בתורה – "ואולך אתכם קוממיות"[ע]. "קוממיות" היא עוד מלה נרדפת לחופש מוחלט, וחז"ל[עא] דורשים אותה כמתארת קומה על גבי קומה – קומה של אמונה על גבי עוד קומה של אמונה (כמו שאמרנו קודם ש-צדיק הוא פעמיים אמונה), קומה של חופש על גבי עוד קומה של חופש (חרות ודרור, כפי שהסברנו באריכות).

ב. השפעת הצדיק

"ספרן של צדיקים" ו"ספרן של בינונים"

כעת נתחיל לדבר על בעל היארצייט של היום, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, שה' יביא בזכותו משיח וגאולה תיכף ומיד ממש. רבי אלימלך הוא הדור השלישי מהבעל שם טוב, והוא מלמד אותנו בעיקר מהו צדיק אמתי ואיך מתקשרים לכזה צדיק. כל הברכה וכל השפע יורדים אלינו מלמעלה דרך הערוץ של הצדיק. הצדיק הוא צינור פתוח – הוא עצמו חש כ'אין', ובזכות זאת מסוגל לקבל כל טוב וכל ברכה ולהעביר הכל הלאה. זהו הנושא העיקרי של הנועם אלימלך.

הבעל שם טוב דבר על מדרגות גבוהות של דבקות בה', אבל בדורות הבאים היה ברור שלא כל אדם מסוגל להגיע בעצמו לאותה דבקות. ישנן שתי דרכים עיקריות כיצד להוציא לפועל את דרך הבעל שם טוב:

אדמו"ר הזקן אומר שמעבר להתקשרות לצדיק, מושג שהתחיל אצל הבעל שם טוב עצמו ומתחזק מדור לדור, יש על האדם אחריות אישית ל"עבודה בכח עצמו", והוא יכול להיות בינוני. כדי להדריך את האדם בעבודתו, הוא חיבר את ספר התניא וקרא לו "ספר של בינונים". הבינוני, לפי ההגדרות בתניא, הוא אדם מאד גדול – אדם הנקי במאה אחוז במחשבותיו, מעשיו ודיבוריו. אדמו"ר הזקן מסביר[עב] שלא כל אחד יכול להיות צדיק, אבל כל אחד יכול להיות בינוני – "הלואי בינוני"[עג]. זו הדרך של אדמו"ר הזקן לשייך את דרך הבעל שם טוב לכולם.

אבל הנועם אלימלך אומר שגם אם אתה לא יכול להיות צדיק – העיקר הוא שתלמד על הצדיק, לחשוב עליו תמיד וכך להתקשר אליו. כך יכול להתגלות גם בך ניצוץ צדיק, וכך – על ידי ההתקשרות לצדיק – תוכל לקבל את כל השפע שהוא ממשיך מלמעלה. הצדיק בעיני עצמו הוא אין מוחלט, הוא חי בשפלות מוחלטת, אבל ה' ברא את העולם עבור הצדיקים ומשפיע דרכם לכל באי עולם (כמו שאמרו חז"ל, "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני כו'"[עד], "ב-שביל" לשון שביל וצנור, כפירוש הידוע של מורנו הבעל שם טוב[עה]).

רבי אלימלך אומר[עו] שלא כל אחד יכול להיות צדיק, אבל ה' ברא את העולם לכתחילה עבור הצדיקים. זהו ההסבר בנועם אלימלך למאמר חז"ל[עז] שהקב"ה חשב לברוא את העולם במדת הדין – ה' רוצה שהכל יהיה מושלם, שהנשמה תהיה מושלמת ככל שניתן בעולם הזה. אמנם, הקב"ה ראה שאין העולם מתקיים במדת הדין, לא כל אחד יכול להיות צדיק במאה אחוז, ולכן צרף (והקדים) לה את מדת הרחמים – גם אם לא כל אחד יכול להיות צדיק, כל אחד יכול וחייב להיות בעל תשובה. הבעל שם טוב מלמד שגם הצדיק צריך לעשות תשובה – גם הצדיק, ממקומו המושלם, רואה עצמו כלא-מושלם[עח], וכך הוא יכול להתקרב עוד לה' וגם להמשיך שפע לכל ישראל. זהו סוד מדת הרחמים של הקב"ה.

הסברנו כעת ששני דורות אחרי הבעל שם טוב היו כמה דרכים ללמד את תורת הבעל שם טוב לעוד ועוד יהודים – להסביר איך יהודי פשוט יכול להתחבר לתורת הבעל שם טוב, כך שתגיע למאות, אלפי ומליוני יהודים. יש את "ספרן של בינונים", ספר התניא, ויש גם "ספרן של צדיקים", כפי שמכנים את הספר נועם אלימלך[עט]. גם בספר התניא כתוב שצריך להתחבר לצדיקים[פ], זו הדרך לקבל מהפנים של הקדושה (ומי שאינו קשור לצדיק מקבל ממנו בבחינת אחור), אבל עיקר עבודת ה' לפי התניא הוא העבודה המאומצת של כל אחד מאתנו להיות בינוני, עבודה בכח עצמו. לאידך, גם הנועם אלימלך אומר שצריך לעבוד קשה, כדי ש"כולי האי ואולי" (לשון אדמו"ר הזקן בתניא[פא]) תוכל לגלות את ניצוץ הצדיק בתוכך, אבל בכל אופן תוכל לחבר את עצמך לצדיק. כל הספר נועם אלימלך רק מדבר על סוגים שונים של צדיקים, שמות שונים של צדיקים ודרכים שונות להבין את המציאות הפרדוקסלית של צדיק האמת – הצינור שמחבר את כולם לאלקים, ובכל זאת מרגיש שהוא הרחוק ממנו ביותר. לשיטתו, גם אם אתה לא צדיק, עליך להבין מהו צדיק ולחבר את עצמך לצדיק.

הצדיק בסוד האות צ

כעת נלמד עוד ביאור מהספר נועם אלימלך על הצדיק. כמו שאמרנו, כל הספר נועם אלימלך עוסק ברמות שונות של צדיקים. בתורה אחת הוא מסביר את ענין הצדיק דרך התבוננות בצורת האות צדיק. צ היא האות ה-חי באלף-בית – הזהר אומר שהצדיק הוא חי ("צדיק חי עלמין"[פב]), הוא נשמה חיה, חיה את ה"אחד".

צורת האות צ היא שילוב של שתי אותיות – י המחוברת ל-נ כפופה[פג] (זו צורת ה-צ הרגילה, הצדיק של העולם הזה שהוא "צדיק כפוף"[פד], אך ץ סופית, שהיא י על ן פשוטה, היא הצדיק שלעתיד לבוא, "צדיק פשוט" – המשיח עצמו, שהגאולה שלו רמוזה ב-ץ סופית[פה], שנמצא בתנועה של 'התפשטות' ודרור מוחלטים, כנ"ל). חשוב להתבונן בכך – זו הצורה הפנימית של הצדיק.

הנועם אלימלך מסביר[פו] שצורת ה-צ, עם ה-נ הכפופה, מבטאת שפלות קיומית, הצדיק כפוף וכנוע. אכן, על שכם ה-נ הכפופה יש את ה-י, המייצגת את המשימה המוטלת על כתפיו של הצדיק, השליחות שלו, היעוד שלו בחיים. הצדיק מצא את היעוד שלו בחיים, לקח משימה אלקית על כתפיו, בסוד האמור במשיח "ותהי המשרה על שכמו"[פז]. ה-י היא לא רק משימה, אלא כל הברכות שיורדות בזכות הצדיק לעולם, לכל הנשמות שקשורות אליו – קשורות לעץ החיים. הצדיק הוא עץ החיים, העץ החי.

מנקודת החיבור של ה-י ל-נ יש ראש קטן של ה-נ שנמצא לשמאל ה-י. הראש הקטן הזה אומר שכל המודעות של הצדיק היא רק אחדות ה' מתוך בטול עצמי מוחלט. בראש של הצדיק הוא רק חושב על אחדות ה' ועל הביטוי של אחדות ה' באחדות ישראל ובאחדות של כל היקום, הכל אחד. לכל מקום שהוא הולך – הוא הולך לאחדות, הולך להביא אחדות. הוא חושב על הסוד של "אחד" – הסוד של אמונה-חרות-דרור, שדברנו עליו.

מתחת לחיבור ה-י ל-נ נמצא החלק הגדול של ה-נ – ל-נ רגילה יש בסיס רחב. הצדיק הוא הערוץ להוריד למטה ריבוי ברכות בכל הענינים – בני, חיי, מזוני (פרנסה רוחנית וגשמית). הכל נמצא באחריות הצדיק. הוא עצמו לא צריך שום דבר מכל זה ("... וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת"), לא מחפש לעצמו שום דבר, אבל יש לו אהבת ישראל בלי סוף. אחד בגימטריא אהבה – יש לו אהבת ישראל והוא מוריד למטה את כל הברכות הרחבות, יודע שזה מה שעם ישראל רוצה וצריך. הבסיס הרחב של ה-נ הוא ברכות רחבות בכל ההיבטים האפשריים, "בני חיי ומזוני רויחי – וכולהו רויחי", שהכל יהיה גדול ורחב.

שוב, הוא מסביר שצורת ה-צ מורכבת משלשה חלקים שונים: ה-צ עצמה היא החיבור דרכה יורד אור ה' לעולם. אור ה' הוא ה-י. הראש של ה-נ הוא המחשבה של הצדיק – הוא חושב רק על אחדות, הולך לקראת אחדות. כשהנקודה הזו יורדת למטה, ה-נ מתרחבת, היא המודעות שלו שעליו לדאוג לעולם, לעם ישראל, ולהמשיך את כל הברכות האפשריות בכל צורה והיבט.

זהו לימוד מאד יפה של רבי אלימלך ביחס לצורת האות צ, אומר מה הצדיק יכול וצריך להיות – צינור לשפע האלקי.

ג. נסים וטבע בארבעת העולמות

מאמונה בטבע לאמונה בנסים

נמשיך עם מה שהסברנו קודם – ההבנה הבסיסית והחשובה שראשית ביטוי האמונה היא אמונה בנסים. אמונה בנסים עושה את האדם חפשי מהעבדות לחוקי הטבע. אחד היסודות החשובים אצל הרבי ר' אלימלך[פח] הוא שהאדם נברא כדי לשבור את הטבע. ממילא, כל נשמה יהודית מיועדת לחולל נסים היוצאים מגדר הטבע.

גם הטבע הוא משהו שה' ברא – הוא לא שטני, הוא לא רע. אם ה' ברא את הטבע – הוא חייב להיות טוב. התורה מתחילה "בראשית ברא אלהים" – בשם אלהים ששוה בגימטריא הטבע[פט]. יש משהו אלקי בטבע.

אם כן, למה אנחנו אומרים שצריך לשבור את הטבע וחופש הוא החופש מהטבע? השטניות של הטבע היא שמישהו לא מאמין בנסים – שמאמין שיש רק טבע. זה רע, זו השקפת עמלק על הטבע – לא להאמין בטבע כחושף נסים. להיות יהודי פירושו להאמין בנסים, שאין שום הגבלה לנסים. לא כל האינם-יהודים הם עמלק – יש אינם-יהודים שאינם עמלק, שגם מאמינים באופן מסוים בה' והם יכולים להאמין בנסים. אם אתה מאמין בנסים – אתה מתפלל. האמונה בנסים היא סבה להתפלל לבורא שיעשה נס. אבל יש משהו מיוחד באופן בו יהודים מאמינים בנסים – אנחנו מאמינים באין סוף, שהנס הוא בלתי-מוגבל. אינו-יהודי מאמין בכח מוגבל של נס. האמונה בנס מניעה אותו להתקרב ליהדות – זה ענין עמוק, ששייך למה שאנחנו קוראים המהפכה הרביעית[צ]. אם כן, יש את כל הספקטרום, מאי-אמונה בנסים, רק בטבע, עד לאמונה בלתי מוגבלת בנסים – האמונה של נשמה יהודית. יש את כל הספקטרום באמצע – סוגים שונים של אמונה לא-יהודית בנסים. זו אמונה בנסים, אבל לא אמונה בלתי-מוגבלת כמו שיש בנשמות ישראל. להתגייר היינו לגלות את האמונה הבלתי מוגבלת בנסים – עד למדרגת האמונה של הדרור המוחלט.

נס וטבע בארבעה עולמות

יש ארבע רמות של הבריאה, ארבעה עולמות. אמונה טהורה, אמונה בלתי מוגבלת, אמונה בנסים לא מוגבלים – שייכת לעולם האצילות, עולם שכולו מודעות אלקית. אבל יש שלשה עולמות תחתונים, נבראים, בעלי מודעות עצמית נפרדת – שהיא שרש החטא. בעולם האצילות .אין מודעות עצמית נפרדת, שם יש צדיק מוחלט, "צדיק גמור". בשלשת העולמות התחתונים יש רמות שונות של מודעות, של תפיסת הטבע והיחס בין הטבע לבין העל-טבעי, האמונה בנסים. כל שלשת העולמות הנבראים הם שלש רמות של טבע – הכל טבע. יש לנו רמה אחת של נס טהור, עולם האצילות, ושלשת העולמות התחתונים הם טבע.

מה ההבדל בין שלש הרמות של הטבע?

ברמה אחת, אמנם יש טבע, חוקי הטבע, הטבע הוא כמו לבוש לנס – הוא פתוח לכך שהנס יופיע ויזרח בתוך הטבע. קורה איזה תרחיש ולגמרי ברור שאפילו שהכל אפשרי בטבע – מה שקורה מאחורי המאורעות הוא נס שבא ישירות מה'. איפה מדרגה זו מופיעה בתורה? זהו הנס של פורים. זו מלחמת ה' בעמלק בדור של אדר, החדש האחרון של השנה, גאולת פורים. קוראים לכך נס המלובש בדרכי הטבע. שם ה' לא מופיע אפילו פעם אחת במגילה, אבל ה' שם מההתחלה ועד הסוף – צריך רק מעט רגישות לנס כדי לחוש בנוכחות ה' מהתחלה עד הסוף בכל סיפורי המגילה. הכל מונחה על ידי הבורא, ה' אלקי ישראל שמנהיג אותנו ושומר עלינו וגואל אותנו בגאולת פורים.

הנסים של פסח נקראים נס גלוי – עשר המכות, קריעת ים סוף. הטבע נשבר וה' מופיע באופן גלוי. במיוחד בקריעת ים סוף, כתוב[צא] שהאצילות התגלתה – הטבע 'נקרע', עשה מקום, וה' הופיע. זהו נס גלוי – אצילות. אבל כשהנס מופיע בתוך הטבע, נס פורים, זהו סוד עולם הבריאה. לכן כתוב בקבלה[צב] שאסתר היא הכתר, עתיק, הדרגה הגבוהה ביותר של עולם הבריאה. גם מרדכי הוא הארת אור מאצילות שמאיר בבריאה – זהו הנס של פורים. זו מדרגה אחת של טבע.

המדרגה של הטבע בעולם היצירה היא הופעה של הטבע עצמו, אבל ברור שהטבע עצמו הוא נס[צג] – זו האמת של הטבע[צד]. כאן אין הכוונה שיש מנהל להתרחשויות, לסרט שמתחולל מול עינינו, וזהו ה', נס בלבושים של טבע, אלא שאני מכיר שהטבע עצמו הוא נס. ה' בורא את העולם מחדש בכל רגע יש מאין ואפס המוחלט. זו עוד הופעה – הטבע הוא טבע, אבל הטבע עצמו הוא נס מתמשך. זו המדרגה של עולם היצירה.

אז מגיעה המדרגה הסופית של הירידה. יש פרסה בין יצירה לעשיה, "אף עשיתיו"[צה], הבדל בין העולם השני לעולם הכי נמוך, עולם העשיה. בעולם העשיה "עולם כמנהגו נוהג" – הכל מתנהג כמנהגו, אין שום גילוי של הבריאה המתחדשת בכל רגע. שם יש חוקים מתים של הטבע, שיכולים להראות גם אכזריים – "אף עשיתיו". עולם העשיה נפרד מהעולמות שמעליו.

עשינו כעת התבוננות בסיסית במדרגה אחת של נס ושלש מדרגות של טבע, בהקבלה לארבעת העולמות.

רמזים ושמות בארבעת העולמות

כמובן, אפשר גם להגדיר את החלוקה באופן אחר, כאשר רק עולם העשיה הוא טבע גמור, המטביע את האלקות, בעוד בשלשת העולמות שמעליו יש גילוי אלקי-נסי ברמות שונות. הגילוי בכל אחד מהעולמות הללו הוא משם אחר:

ביציאת מצרים נאמר "ושמי הוי' לא נודעתי להם"[צו], היינו שם הוי' ב"ה שמעל לטבע לגמרי, נסים גלוים הנראים לעין בשר, כמו שמבאר הרמב"ן[צז].

הנס המלובש בדרכי הטבע, כמו נס פורים, הוא סוד השם הקדוש ש-די ("שאמר לעולמו די"[צח], שהעולם, לשון העלם והסתר אלקות, לא יסתיר-יעלים על הנס, אלא שתורגש ההכוונה והישועה האלקית שבכל המתרחש), "נשמת ש-די תבינם"[צט] ("אמא עילאה מקננא בכורסיא"[ק] היינו עולם הבריאה שבו מאיר השם א-ל ש-די, כנודע[קא]).

התהוות העולם המתמדת של ה' שייכת לשם אלהים, "בראשית ברא אלהים", ששוה הטבע.

רק המדרגה התחתונה היא "עולם כמנהגו נוהג", כמו פילוסופיה גויית שהעולם עצמו הוא קדמון וכל דבר ממשיך באופן טבעי בדרך של סבה ומסובב.

נמצא שיש כאן ד מדרגות כנגד אבי"ע, שכנגד ד אותיות שם הוי' ב"ה – הוי', ש-די, אלהים, עולם – העולים בגימטריא כב פעמים הוי', הכל הוי', ודוק.

והתבוננות תואמת נוספת בארבעת העולמות: הגילוי של הנס המוחלט, בעולם האצילות, הוא גילוי של אנכי – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם"[קב] בנס פסח (ועד לשלמות יציאת מצרים בגילוי "אנכי הוי' אלהיך"[קג] במתן תורה). עולם הבריאה, בו מתחולל נס פורים, הוא עולם הכסא (ו"אין השם שלם [באצילות] ואין הכסא שלם [בבריאה] עד שימחה זרעו של עמלק"[קד]). עיקר החידוש כאן הוא שעולם היצירה הוא טבע, כאשר הטבע היהודי הוא לחוות את ההתהוות התמידית יש מאין, כפי שאומרים בברכת "יוצר" – "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". אך בעולם העשיה, "אף עשיתיו", העולם הוא לשון העלם – "'אף' הפסיק"[קה] את גילוי האלקות.

ולסיכום:

אצילותנס בלתי-מוגבלהוי'אנכי

בריאהנס המלובש בטבעשדיכסא

יצירההתהוות מתמדתאלהיםטבע

עשיהטבע מוחלטעולם"אף [עשיתיו]"

עליה בעולמות

עבודת ה' שלנו, שגם היא לימוד בסיסי מהבעל שם טוב[קו], היא לעלות בהתבוננות שלנו בעולמות. צריך לעלות מעשיה ליצירה, קודם כל להיות מודעים לבריאה המתמדת של הטבע, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"[קז].

המדרגה הבאה היא להתבונן בהיסטוריה שלנו, ולא רק בהיסטוריה – כל יום הוא דף בספר ההיסטוריה, כל דף הוא סיפור, כל סיפור הוא סרט. כאן יש במאי ויש משמעות לסרט. לבריאה המתמדת אין עדיין משמעות, אין מטרה, אבל לסיפור, כמו הסיפור של פורים, נס המלובש בדרכי הטבע, יש מטרה. זו המדרגה של עולם הבריאה – נס המלובש בדרכי הטבע.

אז מגיעים לנס המוחלט, נס שהוא דרור מוחלט – עולם האצילות הוא כמו ציפור דרור, שעפה חפשי, ללא גבולות. המלה נס היא גם במשמעות של עליה והתרוממות. תעופה חפשית היא שאין הגבלות, השמים פתוחים ואפשר לטוס לאיפה שאתה רוצה – מישראל לארה"ב וחזור. הטיסה במטוס איננה נס – הנס הוא טיסה (בתודעה) מעולם לעולם. כך כתוב בנועם אלימלך[קח], שהצדיק האמתי כל הזמן טס – הוא טס מעולם לעולם. הוא באמת שם, כפי שלימד אותנו הבעל שם טוב "במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא ממש"[קט]. הצדיק האמתי עולה בעולמות, וכשהוא חושב על אצילות – הוא באמת שם. אפילו כשחושב מעל אצילות – הוא טס לאיפה שהוא רוצה, הוא צפור דרור[קי]. הוא הגיע ל-ד רבתי של "אחד", הגדולה פי ארבע מ-ד רגילה, כפי שאומר האריז"ל[קיא]. זו הכוונה של הצדיק האמתי – שהוא עף לכל מקום שהוא רוצה, כפי שמתארים חז"ל את מציאות הנשמות בעולם הבא[קיב].

סיכום

אם כן, יש לנו הרבה תוכן להתבונן ולהעמיק בו: סוד המלה "אחד" – אמונה-חרות-דרור – עם ההסבר שדרור הוא הדור של פסח. אנחנו כעת עוברים מדור לדור. עמלק מנסה למנוע מאתנו לסיים את היציאה שלנו ממצרים (שנמשכת עד לחג השבועות), "אשר קרך בדרך"[קיג], רוצה שנשאר עבדים. הנצחון שהיה עליו בפורים הוא חשוב, אבל עדיין יש עמלק – הוא מנסה לגרום שלא נוכל לעוף חפשי. הוא לא מניח לנו לדבר על האמונה המוחלטת בה' והנסים הבלתי מוגבלים. זהו הסוד של המשיח – נס בלתי מוגבל, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"[קיד], "נפלאות" גם ביחס לנפלאות של יציאת מצרים, כמבואר בדא"ח[קטו]! הכל בזכות מסירות הנפש של פורים, הדור של אדר, שהוא המדרגה הגבוהה של הטבע – שרואים את הנס בתוך לבושי הטבע עצמם. אז מגיעים לנס של יציאת מצרים, הנס המוחלט, היינו "ואולך אתכם קוממיות", קומה על גבי קומה של נס, של אמונה בנסים.

שנזכה למסמך גאולה לגאולה, לחבר את הדור של פורים לדור של פסח, ושה' ינצח במאה אחוזים את עמלק (עמלק בגימטריא ספק[קטז]) – אז נזכה למהפכה של משיח, שהוא עצמו צפור דרור, צפור בלתי מוגבלת, שיכולה להגיע "למעלה מעלה עד אין קץ" ולהוריד את אור ה' (כמשמעות סוד האות צ בנועם אלימלך) "למטה מטה עד אין תכלית", שיהיה "טוב הנראה והנגלה", כפי שלימד הרבי, לכל ישראל ולכל העולם כולו, ושנזכה לראות משיח נאו, תיכף ומיד ממש.

שיהיה המשך של פורים שמח ושל פסח כשר ושמח.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• מלחמת עמלק נמשכת בכל דור, עד לנצחון הסופי על ידי המשיח.
• עמלק (כמו היצר הרע) פושט צורה ולובש צורה בכל דור – ויש לזהות אותו ולהלחם בו.
• המעבר מסיום השנה (אדר-פורים) לתחלת השנה (ניסן-פסח) הוא מעבר של דור.
• הדֹר של אדר הוא לשון בריאות ותוקף ("ממות לחיים") והדֹר של ניסן הוא לשון דרור ("מעבדות לחירות").
• חרות היא חופש משעבוד ודרור הוא חופש ליעוד.
• חרות היא עבודת הבינוני (הבורח משעבוד חיצוני) ודרור הוא עבודת הצדיק (החף מכל זיוף פנימי).
• כדי שהאדם יוכל לממש את שליחותו-יעודו עליו להיות בתנועה של 'התפשטות' – "דרור בארץ".
• ראשית החופש היא האמונה בנסים – אמונה המשחררת משעבוד לחוקי הטבע.
• אמונה-חרות-דרור עולה "ואולך אתכם קוממיות".
• אדמו"ר הזקן מתאים את דרך הבעל שם טוב לכולם ב"ספר של בינונים", דרישת "עבודה בכח עצמו" האפשרית לכולם, ורבי אלימלך מתאים אותה לכולם ב"ספר של צדיקים", לימוד על הצדיק והתקשרות אליו גם למי שלא יכול להיות צדיק בעצמו.
• צורתו הפנימית של הצדיק היא צורת האות צ – י אלקית על נ כפופה, שראשה העליון בטול עצמי לאלקות ובסיסה הרחב המשכת שפע ברכות לעולם.
• כל יהודי צריך לשבור את הטבע ויכול לחולל נסים
• יהודי מאמין בנסים בלתי-מוגבלים ועמלק גורס שישנו רק טבע.
• אמונה בנסים מעוררת לתפלה.
• נסים המלובשים בטבע חושפים את יד ה' ואת מטרותיו בהיסטוריה של הבריאה.
• הטבע היהודי הוא ראית הנס עצמו כטבע – התהוות תמידית מאין ליש.
• הצדיק – "ועמך כֻלם צדיקים" – מעופף בעולמות בכח מחשבתו.
• עמלק מנסה למנוע מאתנו את חופש הדיבור על האמונה המוחלטת בה' ובנסים בלתי-מוגבלים.
• בזכות ראית הנסים שבטבע מגיעים לנסים גלויים שמעל הטבע.