1

בע"ה

מקורות להשראה

י"א אד"ר ס"ח – מנהטן (אנגלית)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

... אנו עומדים בששים ימי שמחה של אדר, בהם בטלים כל הענינים הלא רצויים.

יש שתי מדות בנפש שקשורות להשראה. השראה = 511 = ז"פ (כל השביעין חביבין) חכמה. "בראשית ברא אלהים" מתורגם "בחוכמתא" ו"בראשית" היינו "ראשית חכמה". ז"פ חכמה זה שבע החכמות – לא רק חכמת התורה, אלא גם חכמת המתמטיקה והאסטרונומיה וכו' – שבע חכמות הבריאה. אם כן, השראה קשורה לשבע חכמות. ועוד, בשביל לקבל השראה צריך שמחה – אדם עצוב לא יכול לקבל השראה. צריך להיות שמח, להרגיש שהכל בסדר. להיות שמח בקבלה ובחסידות זה להיות פתוח – אדם שאינו שמח הוא סגור. קבלה זה לקבל 'אינפוט', ובשביל זה צריך להיות פתוח, ופתיחות תלויה בשמחה. הנשמה היהודית היא כמו פרח, ופרח צריך להפתח, לא להיות סגור בתוך עצמו. הדבר הראשון הוא שבשביל שהשראה תוכל לפעול צריך להיות שמח, ואיך נהיים שמח אם איני שמח? אפשר לשמוח שאני יהודי, לשמוח באהבת ה'. בקבלה ובחסידות אפשר לעורר רגש – אהבה, שמחה – על ידי התבוננות. כדי לעורר אהבה אפשר להתבונן, וזה עושה גם שמחה. להיות שמח זה לא עומד בסתירה ללב נשבר, לב נשבר על זה שאין גאולה. אבל צריך להיות "עבדו את הוי' בשמחה". צריך לדעת שה' גם בתוך הצמצום, גם בתוך החשך והנפילה הוא אתי. הבעל שם טוב נצטווה לא לפחד משום דבר חוץ מה'...

שני מקורות השראה בנשמה: שמחה ותקוה. השראה = תקוה. מר"ח אלול עד הו"ר, ימי התשובה אל ה', אומרים "לדוד ה' אורי וישעי", החותם "קוה אל הוי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'" – שתי תקוות. התבוננות בפסוק זה היא כלי חזק בשביל לקבל השראה. שמחה = סוד הוי' ליראיו. לכל אות יש פוטנציאל, המתבטא במילוי – שין מם חית הא (= 864) – והמילוי של שמחה עולה 511 (תקוה, השראה). התקוה היא הילד הפוטנציאלי של שמחה. זה דבר יפה בפני עצמו. האריז"ל אומר שמה שחשוב זה מילוי ומילוי המילוי ("עד כאן רחמי האב על הבן"). יש מצוה בתורה ללמד את הילדים ואת הנכדים. שין יוד נון מם מם חית יוד תו הא אלף = 1607. יש שלש רמות: 353, 864, 1607. 864 פלוס 1607= 2471 = ז"פ שמחה. שבע פעמים שמחה – "שבע שמחות את פניך". ז"פ חכמה זה "חצבה עמודיה שבעה", וכאן מתברר שיש שבעה עמודים של שמחה. מילוי ומילוי המילוי של שמחה זה ז"פ שמחה, יחס של אז – ממנו מתחילה השירה של ההודיה לה', והשירה על משיח (שישיר כל אחד ואחת) הרמוזה ב"אז ישיר". בקבלה שמחה זה פרצוף אמא, אם הבנים שנולדות ממנה שבע מדות – מ-א נולדות ז. זה בינה, שנקראת גם "רקיעא תמינאה", ולשם שייכת מהות השמחה.