"כמשפט הראשון" – החזרת הסדר לעולם

תיקון המשפט ח"ב (אנגלית)

כ"א שבט תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

פרשת השבוע – בתורה וגם באקטואליה בימים אלו – היא פרשת משפטים. בהקשר זה נתן הרב שיעור ארוך ומיוחד באנגלית על תיקון המשפט. הדברים שלפנינו הם לוז השיעור (שגם חלקיו הנוספים מודפסים בגליון). פרק א מסביר שלש משמעויות של משפט – משפט הוא עשית סדר נכון בעולם, שמפעיל מחדש את כל הבריאה כך שתתקדם אל יעודה ותנגן בתזמורת את השיר שלה לה'. המשפט במשמעות השניה מתבטא, באופן אישי, בעבודת האדם לעשות סדר ברכושו – לשפוט מה הם צרכיו ההכרחיים ואת כל המותרות לתת לצדקה (וכך להשיב אותם למקום הצודק והאמתי שלהם). המשפט השלישי ב"משפט כתוב" באומות העולם, שתכליתו להשיב למקומם את כל הניצוצות שהתרחקו מהקדושה. פרק ב מתמקד במה שאבדנו כאשר קלקלנו את הסדר הנכון בעולם ובשאיפה להחזיר הכל למקומו.

א. משמעויות המשפט

משפטים – המשך מתן תורה

שלום עליכם לכולם. היום הוא היום הראשון של פרשת משפטים. אתמול, בשבת, קראנו את עשרת הדברות. זו החויה של יהודי כל יום בחייו, להרגיש שהוא מקבל את התורה מחדש[ב]. פרשת השבוע היא המשך – "ואלה המשפטים"[ג], ב-ו החיבור לפרשה הקודמת, "מה אלו [עשרת הדברות] מסיני אף אלו [המשפטים] מסיני"[ד]. גם זו חויה נמשכת, כל יום מחדש, לקבל את המשפטים – הצדק והיושר – של ה' וליישם אותם בחיי היום-יום שלנו.

מה המשמעות של משפט? יש שלשה מובנים יסודיים של משפט שמוסברים בחסידות[ה]:

להחזיר את המכונה לעבוד

המשמעות הראשונה של משפט היא חוק. גם למושג חוק יש כמה משמעויות. באנגלית אומרים חוק וסדר (law and order) – חוק הוא גם סדר. משפט הוא לדעת לשים כל דבר במקום הנכון שלו, בעמדה הנכונה. כאשר כל דבר במקום הנכון ההשגחה מתגלה, האלקות מופיעה. כאשר דברים לא במקום, כמו שאדם לא במקום שלו, יש קלקול – האלקות לא מתגלה. אם כן, ההסבר הראשון בחסידותה שמבקשים משפט הוא שכל דבר יהיה במקום הנכון שלו. הבקשה היא להחזיר את כל העולם לסדר הנכון. מי מקלקל את הסדר שהיה? אדם, על הכל צריך 'להודות' לאדם וחוה, הם בלבלו הכל בגן עדן. הם היו בגן עדן, הכל היה מסודר – שהרי "עולם על מלואו נברא"[ו] וכל הנבראים "לצביונם נבראו"[ז] בסדר נכון, יפהפה ומופלא, הראוי להכיל את גילוי השי"ת ולעשות לו "דירה בתחתונים"[ח]. כאשר אדם וחוה חטאו ה' הוציא אותם מגן עדן לעבוד את האדמה[ט]. לעבוד את האדמה פירושו לעשות כל מה שבאפשרותם לתקן את החטא. אם כן, המשפט הוא תיקון החטא הקדמון של אדם וחוה.

כאשר יש סדר – המכונה עובדת. כל העולם הוא מכונה גדולה, אבל היא נשברה. כאשר מכונה נשברת, שדברים לא במקום, היא לא עובדת. אם אתה מסוגל לתקן את המכונה, ולשים כל דבר במקום הנכון – היא מתחילה לעבוד. איך נקראת העבודה של המכונה? הלכה. שם נרדף אחר למשפט הוא הלכה. "כמשפט הראשון"[י] מתרגם אונקלוס "כהלכתא קדמיתא". מה פירוש הלכה? ללכת, להתקדם. החוש של ההליכה הוא החוש של חדש סיון[יא], בו נִתנה התורה. הקשר בין הלכה להליכה מבוסס על הפסוק "הלִכות עולם לו"[יב] (שחז"ל דורשים "אל תקרי 'הלִכות' אלא 'הלכות'"[יג]). לפי חסידות הפירוש שההלכה גורמת למכונה להתחיל ללכת, להתחיל להתקדם. לאיפה הולכים? מהי הליכה קדושה? "הלִכות עולם – לו", ללכת אל ה'. נסביר שללכת היינו להתקדם – צריך להתקדם מרגע לרגע "לו", אל ה'. צריך להיות בסדר נכון ואז מתחילים לנוע. המכונה השבורה היא מתה, בסוד שבירת הכלים (שנקראת מיתת המלכים), וכשהיא מתעוררת לחיים היא מתחילה לנוע – "כל חי מתנועע"[יד]. העולם הוא לא סטטי, העולם צריך להיות דינמי, הבריאה צריכה ללכת אל ה', להתקדם אל ה' – כשהעולם חי מתגלה בו חי העולמים ב"ה. הדבר הזה תלוי בעשיה שלנו כשהיא לפי ההלכה. כל התפיסה הזו נקראת משפט.

לתפקוד של המכונה יש עוד דימוי יפה וחשוב: כתוב בתיקוני הזהר[טו] שאחת המשמעויות של חילופי האותיות של בראשית היא שיר-תאב. ה' ברא את העולם כי הוא תאב[טז] לשיר – תכלית הבריאה היא לשיר. כאשר תשים כל דבר בעולם במקום הבריאה תתחיל לשיר. מי אומר זאת, בתוך סיפור מאד יפה? כך כתוב באחד מסיפורי המעשיות של רבי נחמן[יז], שכאשר כל דבר נמצא במקומו הכל מתחיל לשיר. הוא לא אומר שמתחיל ללכת אלא שמתחיל לשיר, יש סימפוניה. אם כל כלי נמצא במקום שלו, הכל ברור ולפי הסדר – יש שיר. מי ששם את הכלים במקום הוא המנצח של התזמורת. לכל אחד יש את הסימפוניה שלו, וצריך להיות מנצח טוב. כל העולם הוא גן וצריך גנן טוב[יח] – גן הוא מלשון לנגן[יט], וכשכל דבר במקום הכל מתחיל לשיר מעצמו. השיר הוא מה שהיה בתכנית של הבריאה, הוא הגילוי של רצון ה' בבריאה, תאב-שיר. דוגמה לשירה והליכה יחד יש בפסוק "וישרנה הפרות... הלכו הלֹך וגעו ולא סרו ימין ושמאול"[כ] בהעלאת ארון הקדש[כא] משדה פלישתים (היציאה מקליפת הליצנות הפלשתית[כב] שעושה בלגאן בכל הסדר העולמי).

שוב, המשפט כאן הוא הדרך לגילוי אלקות. האלקות היתה גלויה בגן עדן, וכעת צריך משפט כדי לגלות את האלקות בעולם. כאשר מחזירים את העולם "כמשפט הראשון" הוא חוזר להיות דירה לה', ארמון הראוי להשראת להשכינה – "ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב"[כג]!

"משפט וצדקה"

מה המלה שבאה יחד עם משפט בתנ"ך? צדקה. לפעמים כתוב בתנ"ך "צדקה ומשפט", כמו שכתוב על אברהם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו [כל מי שהוא מקרב לעבודת ה'] ושמרו את דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט"[כד]. בברכת "השיבה שופטינו" מכנים את ה' "מלך אוהב צדקה ומשפט". איזו נשמה שייכת לאהבה? אברהם אבינו. "מלך אוהב" הוא מלך כמו אברהם אבינו. אברהם אבינו הוא גם מלך[כה] – הוא לא רק איש של אהבה וחסד, הוא מלך, וגם ה' הוא "מלך אוהב צדקה ומשפט". בהרבה מקומות בתנ"ך הצמד הזה מופיע הפוך, "משפט וצדקה"[כו]. כך אצל דוד המלך – דמות האב-טיפוס של מלך בישראל, שהמשיח הוא מצאצאיו, משיח בן דוד – המשפט מופיע לפני הצדקה[כז]. אבל בכל מקרה צריך את שניהם.

התחלנו להסביר את המונח משפט בפרט, אבל צריך להסביר את הצמד "צדקה ומשפט" או "משפט וצדקה". מסבירים[כח] שאדם צריך לעשות את החשבון מה מינימום הכסף הנצרך לו בשביל חייו שלו – 'לשפוט' את הכסף שלו – וכל מה שמעבר לצורך הבסיסי שלו הוא צריך לתת כצדקה לאנשים אחרים. המשפט הוא לדון את עצמי, מה המינימום שאני צריך לעצמי, ואז זה הולך יחד עם צדקה – כל מה שמעבר למינימום הזה צריך ללכת לצדקה. זו "דרך הוי'" של אברהם אבינו, לשפוט את עצמך, וככל שאתה שופט את עצמך יותר אתה מגלה שאתה צריך פחות ופחות ממה שחשבת ויש לך הרבה לתת. ה' נותן לך את הזכות לתת הרבה – כי אתה צריך מעט. המשפט הוא להרגיש שאני צריך מעט והצדקה היא לתת הרבה.

זהו ההסבר השני של משפט. ההסבר הראשון היה גילוי אלקות בעולם – שכל דבר יהיה במקום, חוק וסדר, ואז אפשר להתחיל ללכת, וכאשר הולכים ומתקרבים אל ה' יש יותר גילוי של ה' בעולם. המובן השני הוא שצריך לשפוט את עצמך ואז לתת מקסימום צדקה לאחרים. גם במשמעות השניה יש ממד של סדר – אם אינך זקוק לכסף סימן שהוא שייך למישהו אחר וצריך להשיבו למקומו, כפי שמסביר הרבי[כט] מדוע צדקה היא לשון צדק – נתינת הצדקה היא מימוש הצדק האלוקי והשבת הסדר על כנו. כאשר כל יתרת הכסף שלי (אחרי המשפט שאני שופט את עצמי וצרכי, במדת הדין) הולך לצדקה (מדת החסד, בסוד "לאכללא שמאלא בימינא"[ל]) כל העולם (שלי) מתחיל ללכת (ולשיר) לה'.

"משפט כתוב" – אכילת העמים

מה ההסבר השלישי של משפט? יש לפנינו סידור, אז תסתכלו בפסוקי דזמרה, שם אומרים את הפרקים האחרונים של תהלים. פרק אחד לפני סוף תהלים – פרק קמט – חותם "לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה"[לא]. יש את הגוים הרעים, שהורגים בנו מדור לדור, וה' לוקח מהם נקם – "לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים" – ואז יש פסוק מענין, "לעשות בהם משפט כתוב". הביטוי "משפט כתוב" הוא ביטוי מאד מענין. כאשר עושים בגוים "משפט כתוב" – אזי "הדר הוא לכל חסידיו". מה הכוונה? מהו "משפט כתוב"? זו המשמעות השלישית של משפט.

מהי הכוונה השלישית? בהשגחה פרטית קוראים את הפרשה הזו בחדש שבט, ולכל חדש יש חוש – תכונה מיוחדת של הנשמה ששייכת לחדש. החוש של חדש שבט הוא חוש האכילה[לב]. אכילה היא לא רק לאכול את המעדנים שמונחים לפני [הרב הרים את סלט הפירות]. כתוב "ואכלת את כל העמים"[לג], מצוה בתורה לאכול את כל הגוים! מה הכוונה באכילה? המלה אכילה בעברית פירושה לבלוע ולעכל (consume) – שרש אכל הוא פנימיות שרש עכל – גם במובן של לשרוף ולכלות. ה' נקרא "אש אֹכלה"[לד] – אש שיכולה לכלות את כל המציאות. כשה' מצוה אותנו לאכול את כל הגוים – מה הכוונה? אנחנו קוראים לכך 'המהפכה הרביעית'[לה]. מהי המהפכה הרביעית? עלינו להתחיל לדעת שהגיע הזמן עבורנו להפיץ החוצה, ללמד את כל הגוים תורה. מה התכלית? למצוא ולמשוך (כמו במגנט) את כל הניצוצות שנמצאים בתוך הגוים, ניצוצות שנועדו לחזור בהדרגה אל השרש שלהם, להתגייר. הגוים שעוד לא מוכנים לכך צריכים לקיים את שבע מצוות בני נח, שנועדו לתיקון עולם, ואז הם נקראים גוים טובים – "חסידי אומות העולם". "הדר הוא לכל חסידיו" לא מתכוון רק לחסידים כמו חב"דניקים, אלא גם לחסידי אומות העולם. גם זו עשיית סדר – כשכל דבר חוזר למקומו ועושה את תפקידו.

שוב, מהו ה"משפט כתוב"? מסבירים[לו] שהכוונה לפסוק הזה – המשפט שכתוב בתורה, "ואכלת את כל העמים". מה הכוונה לאכול אותם? לקרב את הניצוצות, והחלק שייך להכל, אכל אומר ש-א הוא ה-כל. לאכול את הגוים אומר לאתר, לגלות, למשוך ולבלוע את כל הניצוצות. איך עושים זאת, איך אוכלים את כל הגוים? על ידי שמלמדים אותם תורה – במיוחד פנימיות התורה, חסידות – כך 'נבלע' אותם וזו המשמעות של משפט כתוב. אם כן, המשימה המיוחדת של חדש שבט היא לאכול את הגוים – נשארו עוד כמה ימים לעשות זאת.

סיכום שלשת הפירושים

במאמרי חסידות כתובות שלש המשמעויות האלה של משפט:

המשמעות הכללית, הראשונה – החזרת הסדר לכל העולם.

המשמעות האישית – לדון את עצמי בשביל לתת צדקה.

והמשמעות השלישית – התפקיד של עם ישראל לאכול את הגוים, דהיינו 'לבלוע' את הגוים. גם את חכמת הגוים צריך לאכול – על כך כתוב "חכמה בגוים תאמין"[לז], גם את חכמת החיים עלינו לבלוע, "תאמין" היינו להחזיר אותה חזרה לתוך האמונה האמתית של התורה, של היהדות. החכמה יכולה לחזור חזרה – אבל הדת לא ("תורה בגוים אל תאמין").

ב. להחזיר את מה שהלך לאיבוד

האבדן בחטא עץ הדעת

נחזור למשמעות הראשונה – להחזיר דברים למקומם לפי החק והסדר של התורה, מה שיתקן את המכונה השבורה של המציאות ויגרום שתתחיל לעבוד, ללכת, ולהתקדם אל ה', "הליכות עולם – לו". הפירוש היותר עמוק של הענין מבוסס על מדרש רבה לבראשית[לח], שם כתוב שכאשר אדם וחוה חטאו – פגמו בעצמם ובמציאות שלהם – הם קלקלו ששה דברים, הרמוזים ב-ו של המלה "תולדות".

מה הכוונה? בכל פעם שהמלה 'תולדות' כתובה בתנ"ך היא מופיעה בכתיב חסר ("תולדֹת"[לט], "תֹלדֹת"[מ] או "תֹלדות"[מא]) ורק פעמיים כתוב "תולדות" בכתיב מלא ("מלא דמלא") בשתי ווין: פעם אחת בתחלת התורה, בתחלת הסיפור השני של הבריאה – "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים"[מב]. זהו פסוק עם כמה תופעות מיוחדות. ראשית, כתוב כאן "תולדות" מלא. שנית, זו ההופעה הראשונה של שם הוי' בתורה. עד כאן הוזכר שם אלהים, שהוא בורא את הטבע (אלהים בגימטריא הטבע), אבל לא הוזכר שם הוי' שמעל הטבע. שלישית, בפסוק הזה כתוב "בהבראם" ב-ה זעירא. יש רק עוד פעם אחת בתנ"ך "תולדות" מלא. חמשת הפסוקים האחרונים של מגלת רות הם מגלת היחוס של דוד, שרות היא סבתא-רבה שלו, והם פותחים "ואלה תולדות פרץ"[מג] – גם מלא.

שוב, איך מסביר המדרש את ה'העלמות' של הווין בכל שאר ההופעות של המלה "תולדות"? כאשר אדם הראשון חטא הוא אבד ששה דברים. מהי ו? ו שוה שש, וה-ו הזו נעלמה – הוא אבד ששה דברים, בעצמו ובעולם שסביבו. כמובן, האבדן הזה נוגע לאדם הראשון ולכל צאצאיו אחריו, לכל האנושות. ששת הדברים האלה חסרים "עד שיבוא בן פרץ" – הם יחזרו בביאת המשיח.

ששת הדברים האבודים

מהם ששת הדברים שהוא אבד? "זיוו, חייו, וקומתו, ופרי הארץ, ופירות האילן[מד], ומאורות"[מה].

הדבר הראשון – "זיוו". אדם לפני החטא האיר יותר מהשמש. זהו הדבר הראשון שכל אחד אבד – כל אחד צריך לחשוב שכאשר אני חוטא אני מאבד ששה דברים, והדבר הראשון שאני מאבד הוא קירון אור הפנים שלי.

הדבר השני – "חייו". לפני החטא אדם הראשון היה מיועד לחיות לנצח (שנכללים היום בביטוי 'עד מאה ועשרים שנה', כנ"ל[מו]). אחרי החטא אדם הראשון חי רק 1000 שנה – הוא חי בפועל 930 שנה, כי נתן 70 שנה לדוד[מז], כי לדוד לא היו לו חיים משלו בגוף (אולי הוא שפט את עצמו שלא צריך את אותן 70 שנה, וגם היה יכול לשפוט יותר ולתת עוד מאות שנים לאחרים, כנ"ל) – אבל הוא אבד את החיים האמתיים שלו, חיים נצחיים. כל חטא הוא התאבדות, החוטא מאבד את חייו. אם כן, בכל חטא האדם מאבד אורו, נעשה אפל, ובמובן מסוים מתאבד.

הדבר השלישי שאדם מאבד הוא "קומתו". אדם לפני החטא היה כל כך גדול עד שהגוף הגשמי שלו חבר שמים וארץ. הוא אבד את הדבר הזה, ולכן הוא התחבא מה' אחרי החטא. חז"ל אומרים שה' כרת את קומתו, חתך את הקומה המקורית שלו, והוא נהיה רק מאה אמה. בשבילנו זה גם גבוה, אבל בשבילו זה היה מאד נמוך... הוא אבד את היכולת לחבר שמים וארץ, שהיא היכולת לחבר גשמיות ורוחניות, בתוך החיים הגשמיים שלו. קומה היא גם מלשון קימה – "ובקומך"[מח]. האדם אבד את היכולת לקום בבקר... קומה היא הליכה ישרה, שפירושה גם התקדמות ישרה בחיים. בשינה האדם לא בקומה זקופה, ועל ידי החטא הוא נרדם וקשה לו מאד לקום בבקר... מי שחוטא מאבד את הקומה שלו.

עד כאן, שלשת הדברים הראשונים – זיוו, חייו וקומתו – הם דברים שהאדם אבד בתוך עצמו, דברים אישיים. שלשת הדברים הבאים – פרי הארץ, פירות האילן והמאורות – הם כבר דברים שהאדם פגם במציאות כולה.

הפגם בפרי האילן שייך לחדש שבט, לט"ו בשבט בו אוכלים פירות ונהנים מהם. "ארורה האדמה בעבורך"[מט] היינו קללת פירות הארץ והאילן, שאין בהם יותר טעם טוב. כמו שנסביר[נ], חדש שבט הוא חדש של טעם טוב, של תאבון. פרי הארץ ופרי האילן הם שני דברים בתוך הששה – הם שייכים לאותו הקשר, אותו ענין, אבל הם שני דברים ואנו מברכים עליהם שתי ברכות, "בורא פרי האדמה" ו"בורא פרי הארץ".

הדבר האחרון שהוא הפסיד הוא "המאורות" – בהתחלה היה שויון בין החמה והלבנה, "שני המאֹרֹת הגדֹלים", ואחר כך הם נעשו "המאור הגדֹל" ו"המאור הקטן"[נא]. במדרש הזה העובדה שהלבנה נעשתה קטנה היא גם בעקבות חטא אדם הראשון. המדרש כאן אומר שקללת המאורות היתה בערב שבת והם התמעטו בפועל אחרי שבת, אבל לפי פשט מיעוט הירח קרה קודם, ביום הרביעי, והחטא ביום ששי – המיעוט הוא פעולה רטרואקטיבית של חטא אדם הראשון, שהחטא שלו גרם למיעוט הירח. שמש וירח הם כמו זכר ונקבה. הקטנות היחסית של האשה – שצריכה להיות שוות-קומה עם האיש (ולעתיד אף יתקיים בה "אשת חיל עטרת בעלה"[נב] שתגבה יותר מהאיש) – נגרמה מהחטא. יש מדרש[נג] שהלבנה אמרה שאין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד, אז ה' אמר לה – בסדר, לכי ומעטי את עצמך. אבל זו גם השפעה רטרואקטיבית של חטא אדם הראשון.

לאבדן של כל אחד מששת הדברים המדרש מביא פסוק. אחר כך הוא אומר שכאשר נעשה תשובה ומשיח יבוא הכל יחזור, ושוב מביא פסוק לחזרה של כל אחד מהדברים. תשובה היא תיקון ופירושה גם למצוא מה שאבדתי – אבדתי משהו ואני צריך למצוא אותו. זו התכלית – עלי למצוא את מה שאבדתי וכך אני עושה תשובה. תשובה היא למצוא את מה שאבדתי ולהחזיר אותו חזרה, כפי שיקרה כאשר משיח יבוא.

המבנה הפנימי

כדרכנו, כשהמדרש מונה כמה דברים צריך למצוא את הסדר הפנימי שלהם לפי המבנים היסודיים של הקבלה. ששה דברים אפשר להקביל לכמה מבנים, אבל באופן הכי פשוט של ששה דברים מקבילים לשש מדות הלב, ו קצוות, הספירות של פרצוף זעיר-אנפין, "קודשא בריך הוא", שכנגד ה-ו שבשם הוי' ב"ה (וכאן מקור ההקבלה של המדרש הוא חסרון או מילוי של האות ו במלה). אדם הראשון נברא "בצלמו"[נד] של ה', לכן לפני החטא האירו בו ו המדות של קוב"ה ("בצלם ו") ובחטא הוא החסיר את ששת הדברים.

כמו שציינו, ששת דברים מתחלקים לשתי שלישיות – החסרונות בנוגע לאדם עצמו (זיוו, חייו וקומתו) והחסרונות בנוגע לעולם (פרי הארץ, פרי האילן והמאורות). יש אפילו מי שכותב[נה] שהחלוקה לשתי שלישיות רמוזה בניקוד של פרץ – בהתחלה כתוב בפסוק "פָרֶץ" ואחר כך "פֶרֶץ", רמז לכך שבתחלה חוזרות שלשת תכונות (הרמוזות בשלש נקודות הסגול) בעוד שלש תכונות נשארות נעלמות-קמוצות (כרמוז בניקוד קמץ) ואחר כך חוזרות כל שש התכונות (הרמוזות בשש הנקודות של שני הסגולים). גם בתוך שש המדות של הז"א יש חלוקה טבעית לשתי שלישיות – מדות המורגש, חסד-גבורה-תפארת, ומדות המוטבע, נצח-הוד-יסוד. השלישיה הראשונה מבטאת את הרגש הפנימי של האדם לעצמו והשלישיה השניה את ההשפעה שלו במציאות[נו] – ממש כחלוקת שתי השלישיות כאן. ממילא, ההקבלה המתבקשת היא פשוט לפי סדר המדרש:

את מיעוט זיוו של אדם המדרש מסמיך לגניזת ה"אור כי טוב" של מעשה בראשית – האור שנברא ביום הראשון, יום החסד. כמו שחז"ל דורשים[נז] את "יהי אור"[נח] שבא אחרי "והארץ היתה תהו ובהו וחשך"[נט] על אברהם אבינו (איש החסד), שעד אליו היה העולם ממשמש באפילה ו"אברהם התחיל להאיר", כך העולם היה חשוך עד להארת פניו של אדם הראשון, שאם היה זוכה ונשאר צדיק היה מגלה בעולם כולו את האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא.

החיים, המתבטאים בדופק החיים שבדם, שייכים הרבה פעמים לספירת הגבורה[ס]. חיים מתבטאים גם בכחו של האדם להתגבר, ללכת קדימה ולחיות בלי סוף. לפני החטא היו לאדם חיים נצחיים, התגברות על כל קושי ועיכוב, ואחרי החטא חייו מוגבלים ומצומצמים – משך החיים התקצר (לעומת האור, שנגנז לגמרי), בסוד "חד קציר"[סא] של קו שמאל, קו הגבורה.

קומתו הזקופה של האדם, שהיתה גבוהה עד השמים (שכנגד התפארת[סב]), שייכת ל"תפארת גופא"^נב ("קומתו" בגימטריא בשר ודם, גוף האדם, וכן תלמיד חכם, השייך לעמוד התורה שבתפארת).

הזוג של פירות הארץ ופירות האילן שייך – כמו זוגות רבים נוספים – לנצח והוד, שהם "תרין פלגי גופא"[סג]. בפרט, פרי הארץ, הכולל את התבואה החיונית לחיי האדם, שייכת לנצח (בו מתנת החיים, הקיום של האדם), ואילו פירות האילן הם ההוד של הבריאה, החל מהודו של גן עדן בו נטע ה' "כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל"[סד] (אכן, "הודי נהפך עלי למשחית"[סה] וההוד הזה הוא הסבה לחטא עץ הדעת שגרם לכל האובדן המתואר כאן – "ותרא האשה [ש'איהי בהוד'[סו]] כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה עמה ויאכל"[סז]).

המאורות, הרומזים לזיווג השלם של אדם וחוה כפי שהם "שוין בקומתן", שייך כמובן לספירת היסוד.

צדקה ומשפט, חסד ורחמים

יש מדרש נוסף שמתקשר לעבודה שלנו להחזיר את מה שהלך לאיבוד, שגם אותו מביאים[סח] בהקשר של תיקון המשפט. המדרש[סט] מביא משל למלך שהתחתן עם נסיכה (מטרונה[ע] בלשון המדרש). הנסיכה הביאה אתה כנדוניה שתי אבנים יקרות בשרשרת[עא]. כאשר המלך ראה את שתי האבנים הטובות שהאשה הביאה הוא נתן לה עוד שתי אבנים טובות. בהמשך היא אבדה את שתי האבנים הטובות שלה, אז המלך אמר לה – 'אם את אבדת את שתי האבנים הטובות שלך אני צריך לקחת חזרה את שתי האבנים הטובות שאני נתתי'. כעת אין לה אבנים טובות. לימים היא החליטה שעליה לחפש את האבנים הטובות שאבדה, היא עבדה קשה עד שמצאה את האבנים הטובות שלה. היא חזרה לבעלה ואמרה 'מצאתי את האבנים הטובות שלי' ואז הוא אמר 'אם כן, כעת אני צריך להחזיר את שתי האבנים הטובות, אבל במקום שהאבנים האלה תהיינה בשרשרת שלך אעשה מהן כתר עבורך'. זהו המשל, שבסופו יש למלכה כתר עם כל ארבע האבנים היקרות.

המדרש מסביר את הנמשל של המשל: המטרונה-המלכה היא עם ישראל והמלך הוא הקב"ה. שתי האבנים הטובות שהביאה המלכה הן "צדקה ומשפט". היא ירשה את שתי האבנים הטובות האלה מהדור הראשון, מאברהם אבינו, שלמד את ילדיו "ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט". מה הן שתי האבנים הטובות שה' נתן למלכה? "חסד ורחמים" – "ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד״[עב], ״ונתן לך רחמים ורחמך"[עג]. ה' נתן לנו חסד וה' נתן לנו רחמים. הרחמים שה' נותן לנו הם גם מטען של רחמים על הזולת. כתוב בחסידותס שהחסד הוא אפילו למעלה מהרחמים. החסד הזה הוא הביטוי של טוּב ה' – ה' הוא "עצם הטוב"[עד] ו"טבע הטוב להיטיב"[עה]. הטבע של ה' הוא רק לעשות טוב ובטוב הזה אין שום דין, שום עונש. הרחמים, אפילו במדרגה של יג מדות הרחמים, באים להמתיק עונש. כלומר, יש מציאות של דין ועונש והרחמים באים להמתיק אותם. אלה הרחמים של ה', אבל החסד כאן הוא החסד המוחלט – רק אהבה וחסד, בלי שיש דין כלל, רק חסד טהור.

אנחנו צריכים לחפש את האבנים הטובות שלנו – היו לנו אותן ואבדנו אותן, ועלינו למצוא אותן. שה' יברך אותנו שנזכה ל"משפט וצדקה", לשתי האבנים הטובות שאנחנו צריכים להביא כאשר מתחתנים עם ה' – הנדוניה שעלינו להביא היא שני אלה – ואז הוא נותן את שתי האבנים הטובות שלו, חסד ורחמים. את החסד והאהבה הטהורים והאין-סופיים יחד עם הרחמים שממתיקים את הדין אנחנו מקבלים מה' – אבל עלינו לעבוד ולהביא את המשפט והצדקה שלנו. שתהיה לנו הצלחה בעבודה שלנו. יש לנו עבודה, וצריך להבין שהעבודה שלנו – לכל אחד יש עבודה – היא לעשות סדר כדי שהמכונה תעבוד, וכאשר כל אחד יעשה את העבודה שלו המכונה תעבוד.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• מתן תורה ופרשת משפטים צריכים להיות חוויה נמשכת – בכל יום ויום.
• למשפט שלש משמעויות – סדר-עולמי נכון; משפט-עצמי כדי להשפיע לזולת צדקה; "משפט כתוב" ש'אוכל' את כל העמים.
• כשעושים סדר-עולמי נכון וכל נברא שב למקומו המכונה חוזרת לעבוד – העולם מתחיל ללכת לה', הוא נעשה תזמורת המנגנת לה' שיר-הבריאה והופך ל"דירה בתחתונים" המגלה אלקות.
• קליפת הפלשתים – קליפת הליצנות – עושה בלאגן בעולם (ותיקונה הוא במשפט).
• על האדם לשפוט בכמה מעט הוא יכול להסתפק ולהרבות בצדקה בכל שאר רכושו.
• "משפט כתוב" הוא אכילת כל העמים – כולל חכמת העמים – על ידי המהפכה הרביעית אוכלים-מעכלים את כל העמים.
• "הדר הוא לכל חסידיו" כולל את חסידי ישראל וגם את חסידי אומות העולם.
• בחטא אדם מאבד בעצמו את זיוו, חייו וקומתו (כנגד חג"ת) ופוגע בעולם בפרי הארץ, פירות האילן ובמאורות (כנגד נה"י).
• כל חטא הוא התאבדות.
• תשובה היא למצוא מה שאבדתי – בביאת המשיח יחזרו ששת הדברים שנאבדו בחטא.
• על הכלה, כנסת ישראל, לדאוג לצדקה ומשפט, ועל החתן, הקב"ה, לתת לה חסד ורחמים.
• רחמים הם המתקת הדינים וחסד הוא טוּב מוחלט ללא כל מציאות דין.