סיפורים להמחשת קוי אופי של אדמו'ר האמצעי

ב. סוד שם דן – סיפורי איפכא מסתברא של אדמו"ר האמצעי

להפוך כל סברא מכח החיבור לאין

לגבי כך ששם דן הוא הגיון הפוך של סג רק נאמר ווארט, נספר שני סיפורים על אדמו"ר האמצעי שממחישים זאת, ובעצם הם כבר מסורת מהבעל שם טוב. הבעל שם טוב אמר – כנראה בהתאם לגאוני אותו דור, שכל מה שראש ישיבה או גאון גדול יכול לחדש בנגלה – איזו סברה שלא תהיה – אני יכול לסתור, לומר בדיוק ההיפך.

דברנו הרבה פעמים על כך, והסברנו מה הווארט. הוא התפאר שיכול לסתור כל חידוש? מה הענין בזה?! הסברנו, וכך מוסבר בכמה ספרים בחסידות, שהבעל שם טוב היה מחובר לאין האלקי – שהוא הנקודה האמצעית של כל מדרגה ומדרגה, עמוד האמת שעובר דרך כל הנקודות האמצעיות של כל הספירות, הפרצופים והעולמות (כמו שכתוב גם בתניא) – ודווקא מי שאחוז באין, בנקודה הפנימית, יכול בחפשיות לעלות ולרדת בכל העולמות, כמו "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", מהכתר העליון, האין סוף, עד העולם הזה התחתון. הסימן לכך שהוא אחוז בנקודת האין האמתי הוא היכולת לראות בכל סברא שכלית את ההיפך, את האיפכא מסתברא, וממילא כל מה שלא תאמר אני יכול לסתור – למצוא שבדיוק ההיפך.

כרגע היחיד שאני זוכר שהיכולת הזו מומחשת אצלו הוא אדמו"ר האמצעי, בשני סיפורים ידועים – "על פי שנים עדים יקום דבר". שני הסיפורים הם יחס של אדמו"ר האמצעי לחתן שלו, מי שעתיד להיות הרבי הבא, הצמח צדק.

גדלות אדמו"ר האמצעי בנגלה שבתורה

אדמו"ר האמצעי היה מאד גדול בנגלה, רק שהנגלה אצלו היה נסתר – לא עסק יותר מדי בפסיקה, ויש רק מעט חידושי תורה בנגלה שהוא כתב (יש כמה חוברות), והוא מפורסם בגדולתו בתורת החסידות, עליה באמת מסר את נפשו, שאין כמוהו – הוא הגיע למדרגה שאין כיוצא בה בפנימיות התורה. הכינוי שלו הוא "רחֹבות הנהר", רחבוּת עד למרחב העצמי.

בכל אופן, בתור הקדמה, מסופר שפעם אחת הוא שלח את המשרת שלו לשמוע מה אומרים עליו ולספר לו. מענין, חוזר אצל כמה מהרביים. כך, פעם אחת הרבי הקודם, שכעת אנחנו לומדים את ההמשך שלו תש"ה – לכבוד השבעים שנה – גם שאל את הרבי מה אומרים עליו. הרבי אמר שאומרים עליך שאתה המשיח. בכל אופן, אדמו"ר האמצעי שלח לשאול מה אומרים עליו, במה כחי גדול, בנגלה או בחסידות. המשרת יצא החוצה, שאל, וחזר ואמר לרבי – נסה להרגיע את הרבי – שכולם אומרים שאתה מאד גדול בנגלה, אבל עיקר הגדולה שלך הוא בחסידות. לא כתוב שהיה מאוכזב מהתשובה, כנראה הסכים, אבל אמר – תדעו לכם, כל העולם, שאם הייתי מקדיש את עצמי חצי שנה ללימוד הנגלה לא היה בעולם גאון כמוני בנגלה, אבל מה אעשה שנפשי חשקה בפנימיות התורה.

כל זה הקדמה למה שנספר כעת. כלומר, מעבר לכך שהיה גדול בנגלה, היה לו מאד 'חוש' בנגלה.

טעות הצמח צדק בתשובה לפני שהיה רבי

לאחר ההקדמה הנ"ל, הסיפור הראשון הוא שהוא מינה את החתן שלו, הצמח-צדק, בתור אברך, שיקבל את השאלות בנגלה ויכתוב את התשובות, רק שהתנה אצלו שיכניס אליו את התשובות לפני שהוא ישלח לשואל. פעם אחת אדמו"ר האמצעי היה בנסיעה, לא היה זמין, והתשובה היתה נחוצה. הצמח צדק קבל את השאלה, כתב את התשובה, ולא יכול היה להראות אותה לרבי – והוא שלח אותה. אחרי שהרבי חזר הוא שאל אם היו שאלות בתקופה שלא הייתי, והצמח צדק אמר שהיתה שאלה חמורה. ומה עשית? עיינתי מאד – שאלה מסובכת – וכתבתי תשובה.

אדמו"ר האמצעי אמר להראות לו את התשובה, וכשראה מיד הצביע שכאן כתבת משהו שיש תוספות הפוך מזה. מיד נפלה רוחו וחלשה דעתו של הצמח צדק – לא אמר, אבל אוירה של 'אני הולך להתפטר' (כמו שאנשים אומרים מדי פעם...), לא מתוך הפגנה אלא מתוך נמיכות רוח – ואדמו"ר האמצעי נחם אותו ואמר לו, אל תדאג, אתה עוד לא רבי.

אדמו"ר האמצעי הופך את ראיות כל הרבנים

הסיפור השני, שעוד יותר טוב לעניננו, שהיתה שאלת כשרות בבית אדמו"ר האמצעי. כנהוג, שאלו הכל את הצמח צדק. בחב"ד גדולת הבנות של בית רבי היתה להפליא, כמו פריידקא בת אדמו"ר הזקן – אחות אדמו"ר האמצעי – שהיו מאמרים שאדמו"ר הזקן אמר רק לה, ואדמו"ר האמצעי היה צריך להתגנב על מנת לשמוע. היא גם זכתה להיות קבורה ליד אביה. כאן לא כתוב איזו בת – לאדמו"ר האמצעי היו הרבה בנות, שמונה בנות (שאחת היתה נשואה לצמח צדק).

כאן כתוב שהתעוררה שאלה לבת אחת בעוף, אז היא לקחה אותו לצמח צדק לחוות דעה. הוא עיין, היתה שאלה קשה, וענה מה שהוא ענה – אבל אמר שאיני רוצה לסמוך על דעתי, יש כאן עוד רבנים גדולים (אצל אדמו"ר האמצעי היו הרבה רבנים חשובים). הלכו ודנו בכך כל הרבנים שהיו אז בליובאוויטש, וכולם הגיעו למסקנה אחת לגבי כשרות העוף, ואמרו לבת של הרבי את המסקנה של כולם. כאן שוב רואים את גדולת הבת – היא 'הריחה' שהתשובה של הצמח צדק וכל הרבנים הגדולים לא נכונים. היא אמרה שלא מקבלת את הפסק שלכם עד שלא נראה לאבא. בדרך כלל זה לא היה הסדר, אבל הלכו להראות לו.

הצמח צדק לקח את העוף אליו וגם פתח את הספר והראה שפסקנו כך וכך לפי מה שכתוב כאן. עוד יותר חריף: אדמו"ר האמצעי לקח את הספר, עיין בו, ואמר – תקרא מה שכתוב כאן, במקום שהצבעת עליו כתוב הפוך ממה שאמרת. הצמח צדק מסתכל בספר ויוצא מדעתו – הוא וכל הרבנים הסתמכו על איזה מקור בתוך הספר, וכשמראים אותו לרבי הוא אומר להם שכתוב הפוך, רק תקרא שוב. כלומר, שמסקנת מה שכתוב היא הפוכה.

בהמשך הסיפור כתוב שהביאו עוד מקורות, וכל מקור שהביאו הראה שהבינו את המלים בדיוק הפוך מהאמת. אז אם יש סיפור אחד שמדגים את הווארט של הבעל שם טוב שאמרנו בהתחלה – שכל מה שלא תאמר, אראה לך הפוך – הוא הסיפור הזה. יש הרבה דברים שאדמו"ר האמצעי דומה לבעל שם טוב, קשור לאין האלקי שבתוך כל דבר.

"דן אנכי" – להפוך את הסברות

מה רצינו מכל הסיפור? שהוא שייך לשם "דן אנכי". הוא הפוך משם סג – הסברות באות משם סג, בינה, ו"דן אנכי" הפוך משם סג, ההגיון ההפוך ממנו. זו טעימה של סוד השם "דן אנכי", "וגם את הגוי אשר יעבֹדו דן אנכי". מהו "הגוי אשר יעבדו"? יש לו פילוספיה שלמה, סברות, וכל העולם משועבד לסברות. כמו היום, שיש תרבות שמבוססת על סברות שכולם עבדים שלהם, אף עבד לא יכול לברוח – כולם תחת סברות שם סג, התרבות שמשעבדת את עם ישראל.

"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" –צריך לבוא שם דן ולהפוך לו את הראש. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – במיוחד היום צריך להפוך את הראש. אתה סובר שזו גזענות ואני סובר שזו הומנטריות. כל מה שאתה חושב – אני חושב הפוך, "איפכא מסתברא". רק מי שיש לו את הכח הזה של שם דן יכול להפוך את הראש. שוב, לבקש מה' "בגבורתך תדינני". זו גבורת אדמו"ר האמצעי, קשור ל"יודע הוי' ימי תמימִם" – שיש השגחה הכי נפלאה באורך החיים שלו, דן שנים.