עשרה מאמרות באמונות ודעות

ב. עשרה מאמרות באמונות ודעות

הפרצוף השני שנעשה עכשיו הוא עשרת המאמרים של הספר הכי מפורסם של הרס"ג – אמונות ודעות. "העשירי יהיה קדש להוי'". נקרא את שמות המאמרים לפי תרגום אבן תיבון:

המאמר הראשון והשני – מהתחדשות העולם לאחדות הבורא

המאמר הראשון – "שהעולם וכל אשר בו מחודש". יסוד היסוד בהתבוננות – נקרא לחקירה התבוננות אלקית – לדעת שהכל מחודש, לא קדמון ח"ו. כל מאמר מחולק להרבה פרקים, דברים עמוקים ורחבים.

המאמר השני – "ושהבורא אחד".

הוא לא מתחיל מה', אלא מזה שהעולם מחודש. אחר כך, אחרי שאתה יודע, מבין ומשיג את חידוש הבריאה – שכל מה שיש במציאות מחודש – אתה שואל מי עשה זאת. מישהו עשה את הכל, ואז אתה מגיע לבורא, ומגיע לכך שהבורא הוא אחד – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". הוא לא מגיע לבורא לפני שהוא מבין את המהות של המציאות.

כבר משהו חשוב ביותר, שמתחילים מחדוש – אמרנו שבעיקר הוא חדשן, אז יסוד היסודות שלו הוא חדוש. לא כמו הרמב"ם, שאצלו יסוד היסודות הוא ה' – לידע שיש שם מצוי ראשון. הרמב"ם מתחיל בעצם מהמאמר השני של הרס"ג. הרס"ג מתחיל שקודם צריכים הרבה התבוננות כדי לצאת מטעות אריסטו ושאר הפילוסופים שכתבו שהעולם קדמון, ולדעת ברור שהעולם מחודש. אחרי שאתה יודע ומרגיש שהעולם מחודש אתה שואל לגבי הבורא, מי זה הבורא. ודאי שיש בורא – אין דבר עושה את עצמו, אם הוא מחודש מישהו חדש אותו – והבורא הוא אחד. לכן הדבר השני הוא אחדות הבורא.

המאמר השלישי והרביעי – תקשורת בין הבורא לנבראים ובחירה חפשית

המאמר השלישי – "ושיש לו צווי ואזהרה", הבורא הזה מתקשר עם בני אדם. דברנו על כך הרבה בשיעורים האחרונים[14], שעסקו בדרשות הר"ן (הוא כבר בסוף הראשונים). אחרי שיודעים שיש בורא והוא אחד, הדבר השלישי – כל נושא כאן הוא נושא עצום – הוא שיש תקשורת, שהבורא הזה מצוה עשיות ומזהיר אזהרות. זה הנושא השלישי הגדול.

המאמר הרביעי – "בעבודה והמרי". הוא אומר שאפשר לעבוד את ה' ואפשר למרוד בה', מרי – או עבודה או מרי. איך מסכמים את הנושא הזה במלה אחת? בחירה. גם נושא גדול מאד, שאנחנו מדברים עליו הרבה זמן, בשיעורים מאז פסח. היות שיש לאדם בחירה חפשית, הוא יכול לבחור לעבוד את ה' או למרוד בה', אחד מהשנים. אי אפשר לדבר על עבודה ומרי אם לא אמרת שה' באמת נתן לנו מצוות. לכן קודם יש מצוות, ועכשיו תבחר מה אתה רוצה – אתה רוצה להיות עבד של המלך שנותן את המצוות או שאתה רוצה למרוד במלך שנותן את המצוות. זה המאמר הרביעי, מאמר של בחירה – בחירה חפשית.

המאמר החמישי – עשר רמות של אנשים

המאמר החמישי – "בזכויות וחובות". הכוונה כאן היא רמות שונות של אנשים – צדיק, רשע וכו'. מהמאמר החמישי יהיה הפרצוף השלישי שלנו.

ספר התניא – התורה שבכתב של החסידות, של רבי ישראל בעל שם טוב, גלגול הרס"ג – מתחיל מהשער החמישי. הוא התלבט איך להתחיל את התניא, משער היחוד והאמונה או מהחלק הראשון, אבל אחרי שהוא הכריע שמתחילים מהחלק הראשון – הוא מתחיל בכך שהוא מדרג אנשים, או שאתה צדיק או שאתה רשע. צריך להבין מה פירוש – בצדיק יש שני סוגים וברשע יש שני סוגים – ויש אחד באמצע, בינוני. לכל הספר הוא קורא על שם הבינוני – לכל הספר הוא קורא על שם הנושא של המאמר החמישי של הרס"ג.

מה הפלא כאן? אצל אדמו"ר הזקן יש חמשה דרגים של בני אדם, אבל אצל הרס"ג יש עשרה. כשאדמו"ר הזקן מדבר על חמשה הוא צמוד למינוח של חז"ל – צדיק גמור (צדיק וטוב לו), צדיק שאינו גמור (צדיק ורע לו), בינוני, רשע שאינו גמור (רשע וטוב לו), רשע גמור (רשע ורע לו). הרס"ג אומר שיש עשרה סוגי בני אדם – שנים מהם צדיק ורשע, אבל יש עוד שמונה – ולוקח אותם מלשון המקרא. כמובן, לכל אחד יש איזה מאמר חז"ל לאסמכתא, אבל לא שיש מדרש כללי על עשרה סוגים של בני אדם – חידוש שלו, חידוש מופלא כאשר קוראים זאת כאן. אלה לא החמשה של אדמו"ר הזקן בתחלת התניא, שיש בחז"ל, אלא עשרה סוגים – זה יהיה הפרצוף האחרון. קודם נעשה את הפרצוף של כל מבנה הספר.

למאמר החמישי הוא קורא "זכויות וחובות", אבל הנושא שלו הוא עשרת הטיפוסים. כבר נאמר שבצדיק ורשע שלו הוא מאריך להסביר בדיוק ההיפך ממה שכתוב בתניא – שהכל יחסי, שצדיק הוא רוב זכויות. מה שהתניא בא לשלול, שלא מדובר בצדיק בדין ורשע בדין אלא צדיק בעצם ורשע בעצם, אומר הרס"ג בפירוש שהצדיק שלי אינו צדיק בעצם. לצדיק בעצם קוראים "שלם" לפי התרגום – הצדיק גמור של התניא לא נקרא אצל הרס"ג "צדיק" אלא "שלם". מה שקוראים "צדיק" הוא צדיק של חז"ל בדרך כלל, מי שיש לו רוב זכויות, שבתניא הוא אומר שהוא רק צדיק בשם המושאל. זה המאמר החמישי.

מאמרים ששי עד תשיעי – הנפש ויעודי העתיד

המאמר הששי – "בנפש ובענין המות ומה שאחריו". כל תורת הנפש – מהי הנפש של האדם ומהם החיים והמות ומה קורה אחרי המות, השארות הנפש – היא נושא המאמר הששי. זה מובן.

המאמר השביעי ("כל השביעין חביבין") – "תחית המתים". בתרגום של הרב קאפח (אבן תיבון הוא התרגום המסורתי, ויש הרבה שוני מהתרגום החדש של הרב קאפח) הוא מוסיף – כנראה כך כתוב – ושם השער הוא "תחית המתים בעולם הזה". החידוש כאן ששם את תחית המתים לפני משיח – חידוש עצום. המאמר השביעי הוא "תחית המתים [בעולם הזה]".

אחריו, המאמר השמיני, הוא "גאולת בני ישראל" – משיח. השביעי הוא תחית המתים והשמיני הוא משיח וגאולה.

המאמר התשיעי – "גמול ועונש", עוסק בעולם הבא. עולם הבא לא שייך לששי, "מה שאחרי המות", שעוסק בעצם הנושא של השארות הנפש. העולם הבא, שאחרי משיח ואחרי תחית המתים, הוא הגמול. בקבלה קוראים לכך האלף השביעי, ועד נ אלפי יובלות, והוא השער התשיעי אצלו.

המאמר העשירי – ספר מוסר

השער האחרון, "העשירי יהיה קדש להוי'" – "במה הוא הטוב לאדם שיעשהו בעולם הזה". כאן הוא עובר פאזה לגמרי. אמרנו קודם שהוא הראשון לעשות הרבה דברים. על השער העשירי כתוב שהוא ספר מוסר – כאן הוא הראשון לכתוב ספר מוסר.

אחרי שהוא גומר לכתוב את כל העיקרים – שראינו שבנוי פשוט להפליא, הרבה יותר מהמורה נבוכים ומכל ספר חקירה אחר, בזרימה פשוטה ומכסה את כל הנושאים בסדר מופתי – הוא חוזר אחורה, מהעולם הבא לעולם הזה. אומר שאחרון חביב, "העשירי יהיה קדש להוי'", הוא 'נו, איך תהיה אחרי כל זה בן אדם?!'. אחרי הכל, העשירי הופך להיות ספר מוסר. שוב, אומרים שהשרש של כל ספרי המוסר בעם ישראל הוא השער העשירי של אמונות ודעות. גם זה משהו מופלא לכבוד רבינו של יסוד שביסוד.

מלחמת הרס"ג בפילוסופים (והשפעתו על הרמב"ם) – חידוש העולם

אמרנו שהחדוש הראשון של הרס"ג בספר האמונות והדעות הוא ששם את חידוש העולם לפני אחדות ה'. היו לרס"ג שתי מלחמות גדולות – הוא "בעל מלחמות". מלחמה אחת כנגד אריסטו והפילוסופים היוונים, שלא האמינו בחידוש העולם, לכן היסוד אצלו הוא לשלול אותם, להפריך אותם, ולקבוע ברור שבעם ישראל ותורת ישראל יסוד היסודות הוא חידוש העולם. במי עוד הוא נלחם, את עיקר המלחמה שלו? נגד הקראים. על כך הרמב"ם אומר שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל – הם היו עיקר האצולה, והרמב"ם אומר שבלעדיו מי יודע מה היה קורה. [הוא נלחם גם נגד הנצרות.] כן, אבל הוא היה בעיקר בארצות ערב, והמלחמה העיקרית היתה בקראים – אחד הספרים שלו הם נגד ענן, גדול הקראים. הקראים הכירו בכך שהוא הסכנה הכי גדולה להם – הם כתבו ספרי ספרים נגדו.

מי זוכר איך הרמב"ם מתייחס לחידוש העולם? הרמב"ם אומר שאני בעצמי, לפי השכל שלי, לא מאה אחוז בטוח. אם היו יכולים להוכיח לי כמו אריסטו – הרי הוא קצת 'חסיד' שלו – הייתי הולך על זה, הייתי מעקם את התורה שתתאים לזה. אבל היות שהוא לא מוכיח לי מאה אחוז אני הולך על חז"ל – חז"ל אמרו שהעולם מחודש, אז בסדר. אפשר לומר שמי שהכריע כך אצל רמב"ם הוא הרס"ג, איני יודע אם מישהו שיער זאת. אצל הרס"ג אין כזו בעיה – כל היסוד הוא שהעולם מחודש, בלי צל של ספק כפי שיש כאילו אצל הרמב"ם, כאשר קוראים אותו. אפשר לומר שאצל הרמב"ם גופא, שהספר הזה היה מונח על שולחנו, מי שהכריע שהעולם מחודש הוא הרס"ג. אם נאמר כך, זו עוד זכות עצומה של הרס"ג. שוב, הרמב"ם קצת שקול לגבי הנושא הזה, ובא רבינו סעדיה גאון ופוסק כאן – הוא פוסק בצורה הכי פשוטה, וכיסוד היסודות, הדבר הראשון, שהעולם מחודש.

חכמה וכתר: מחידוש העולם לאחדות ה׳

אחרי שעברנו כל על הנושאים של עשרת מאמרי הספר, איך הם לפי סדר הספירות? צריך להיות פרצוף מאד פשוט לפי הסדר, שאמרנו שהמאמרים הנם מסודרים למופת. בדרך כלל הייתי מתחיל מהכתר, אבל כאן הוא מתחיל מכך שהמציאות מחודשת. אחרי שיש לך עולם מחודש אתה שואל מי חדש אותו ומה הענין שלו – אולי יש שנים, או כמה – ומבין שיש ה' והוא אחד, "אחד יחיד ומיוחד" ו"אין עוד מלבדו". אמרנו שכל הענין של הרס"ג הוא לחדש, התחדשות – חידוש ממדים חדשים בתורה. מהו חידוש? חכמה[15].

נאמר עוד משהו: מה כתוב בחסידות על ההבדל בין אברהם אבינו למשה רבינו? על פי פשט אברהם אבינו מצא את ה' מתוך העולם, יש לו עולם לפניו והוא חוקר ומתבונן מי ברא אותו, מי בעל הבירה – זו מציאת ה' מלמטה למעלה, מתוך המציאות. בתחלה העולמות-המציאות בפשיטות והאלקות בהתחדשות ודוקא על ידי המחקר שלו הוא משיג שבעצם העולמות בהתחדשות כו'. אבל יש נשמות גבוהות, כמו משה רבינו – ולפעמים כתוב שזה ממש ההבדל וההיפוך בין אברהם אבינו למשה רבינו – שאצלם לכתחילה אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות. הנתון הראשון הוא ה', וכעת אתה חוקר לגבי המציאות – קיימת או לא קיימת. אם היא קיימת היא ודאי מחודשת, אין ספק, אבל יש שאלה עוד לפני שמחודשת – האם בכלל קיימת. אם יש עולם אפשר לחקור אם הוא מחודש או קדמון, אבל אם איני בטוח שיש עולם – אולי הכל חלום – אז צריך לחקור קודם עליו אם הוא בכלל נמצא במציאות. זה אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות – גילוי מלמעלה למטה.

רואים שאצל רס"ג כמו אצל אברהם אבינו – קודם העולם הוא במציאות, רק שמכריח שהוא מחודש, ש"עולמות בהתחדשות". מהחקירה בעולמות, שהוא מגיע לכך ופוסק שעולמות בהתחדשות, הוא מגיע לאלקות בפשיטות. במאמר השני כבר הבורא, "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", הוא אחד.

התחדשות היא בחכמה. במאמר השני הוא מגיע למשהו יותר גבוה. איך קוראים לזה בחסידות, שמעולמות בהתחדשות הוא מגיע לאלקות בפשיטות? זה סוד ה-י של שם הוי' וקוצו של י. מה-י עולים לקוצו של י, שהוא בעצם חלק מה-י. כתוב שקוצו של י הוא כמו אצבע שמצביעה – על מי היא מצביעה? על הבורא יתברך. ה-י הוא "עולמות בהתחדשות" והיא מצביעה על "אלקות בפשיטות" שהיא כבר כתר-עליון. אלה שני המאמרים הראשונים של הספר אמונות ודעות.

התכללות הכתר בחכמה (קוצו של י ב-י) רמוזה במלה חכמה עצמה – ה-כ של חכמה (האות השניה, לאחר ה-ח של חכמה, עצם החכמה, עצם החדוש) היא ר"ת כתר (חכמה היא ר"ת של ארבע מתוך עשר הספירות – חכמה כתר מלכות הוד[16]), כמבואר בספה"ק.

בינה: חבור הבורא והנבראים – בנין הכלים־המצוות

הדבר השלישי הוא שיש מצוות – שהאלקים הוא מלך שמתקשר אתנו על ידי מתן מצוות. יש לנו חכמה וכתר יחד, ואחר כך הוא אומר כאן שיש קשר, זרימה בין האלקים לאדם – זה כנגד הבינה. למה? קודם כל, כתוב ששרש המלה בינה הוא בין – כל מעבר בין דבר לדבר, או כדי להבדיל או כדי לחבר, שייך לבינה. כתוב שבינה היא המח הבינוני – כך כותב האבן עזרא על פי פשט – מח שמחבר בין שנים (בין מח הפנים, חכמה, למח האחור, דעת).

עוד יותר, בינה היא אמא בקבלה. מה קורה בתוך הרחם? הזרע מתפתח. יש תריג מצוות – רמח איברים ו-שסה גידים – התפתחות של עובר. אנחנו אוהבים את המלה פרצוף. איפה הפרצוף נעשה? בתוך הרחם. לכן רחם גם אותיות רמח – רמח איברי העובר, שם הוא מתפתח. בחכמה יש רק גילוי קולות וברקים, מתן תורה בהר סיני. לכל היותר יש שם עשרת הדברות – ראשית וכללות גילוי התקשורת בין ה' לאדם. אבל מושג המצוות בכלל – כל המצוות הן מעשיות – הוא כלים. בחכמה יש רק אורות, לא כלים – "איהו וחיוהי חד בהון", "חיוהי" היינו אורות שמצד חכמה. אבל "איהו וגרמוהי חד בהון" – כלים – הם בבינה. כלים הם כבר מצוות מעשיות ("עשיה לעילא" – ב-ה עילאה שבשם, בינה) – דברים מסוימים, צריך לעשות כך וכך, צריך כל בקר לקום ולהניח תפלין. זה לא בחכמה אלא ההתפתחות של אמא (שעל כן עיקר התפלין הן תפלין של רש"י, מוחין דאמא). לכן המאמר השלישי כאן, מאמר המצות המעשיות, הוא כנגד ספירת הבינה.

דעת: בחירה חפשית

המאמר הרביעי דן בנושא הבחירה, שכל אחד ואחד יכול להחליט ולבחור לעבוד את ה' או להמרות את פי המלך העליון ח"ו. בחירה בכל מקום היא דעת. אם כן, ככה אני מבין את הסדר פה לפי הספירות, שקודם כל יש חכמה-חידוש; אחר כך ה' אחד, קוצו של י, כתר; אחר כך מצוות מעשיות מאת הבורא יתברך במבנה מגובש, בינה; אחר כך בחירת האדם, אם רוצה ובוחר לקיים את המצוות או לא, דעת.

רמז נאה: חדוש (חכמה) הוי' אחד (כתר) מצות (בינה) בחירה (דעת) = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[17]. עד כאן מוחין כחב"ד.

חסד וגבורה: טיפוסים טובים ורעים

אחר כך הוא מגיע למאמר החמישי, שהוא סוגים שונים של בני אדם – להבין את המהות של כל הסוגים, שיש כך וכך חיוביים וכך וכך שליליים. הכל סוגים של צדיק ורשע, אבל יש לו מונחים מיוחדים שתיכף נראה. על כל הסוגים של צדיק ורשע, ההגדרות שלהם – נאמר שכל החיוביים שלו הם חסד וכל השליליים שלו הם גבורה.

נראה משהו מענין, שאין אצלו זוגות שוים – שלילי כנגד כל חיובי – אלא ארבעה טובים וששה רעים. המאמר החמישי הוא סוגים שונים של אנשים טובים וסוגים שונים של אנשים רעים – סה"כ עשרה, אבל לא מתחלק חמשה-חמשה אלא ארבעה טובים וששה רעים. נשים את כל הטובים בחסד ואת כל הרעים בגבורה.

תפארת: תורת הנפש

המאמר הששי הוא במהות הנפש והשארות הנפש – מהם חיים, מהו מות ומהי נצחיות הנפש. בקיצור – תורת הנפש. את כל תורת הנפש נשים בתפארת – שם יעקב, שכולל את כל נשמות עם ישראל. בתפארת יש שליש עליון, השליש המכוסה ביסוד אמא, ששם סוד "עץ החיים", היינו השארות הנפש ונצחיות הנפש ("ואכל וחי לעולם"). בשני השלישים התחתונים המגולים של התפארת יש את סוד "עץ הדעת טוב ורע", שם קיים "ביום אכלך ממנו מות תמות", ושם כללות מדות נפש האדם (התפארת היא עמוד התורה – "תורת האדם", תורת הנפש).

נצח והוד: תחית המתים וגאולת ישראל

השביעי והשמיני הם זוג – תחית המתים בעולם הזה וגאולה לעם ישראל, משיח. תחית המתים כתוב בהרבה מקומות שהיא נצח – תחית המתים היא גם חיים נצחיים (בעולם הזה דווקא, לא כמו השארות הנפש ונצחיות הנפש לאחר המות הנ"ל בספירת התפארת). ביאת המשיח כאן היא תיקון ההוד. יש גלות וגאולה. כתוב שגלות היא "הודי נהפך עלי למשחית", "כל היום דוה" (הוד הפוך), והגאולה היא להפוך חזרה, שיהיה "הוד והדר" ("הוד מלכות" מלך המשיח ו"ברב עם הדרת מלך"). לכן הגאולה מתחילה בשיבה לארץ, שיבת ציון, שהיא תיקון מדת ההוד.

יסוד: גמול ועונש בעולם הבא

אחר כך, גמול ועונש בעולם הבא, יהיה כאן היסוד – ה"צדיק יסוד עולם". היסוד הוא מה שיהיה עד סוף נ אלפי יובלות. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר 'ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר'". "כל [ישראל וכו']" רומז לספירת היסוד כנודע (בסוד "כי כל בשמים ובארץ" – "דאחיד בשמיא וארעא"). "ועמך כלם צדיקים" היינו הנקודה של "צדיק יסוד עולם" שבכל יהודי. היסוד יורש את הארץ (המלכות) והוא נצר מטע ידי ה' (כל הלשונות רומזים ליסוד כידוע ליודעי ח"ן). בסוף נאמר "להתפאר" בסוד "גופא ובריתא חשבינן חד", ודוק.

ורמז: על הגמול שלעתיד לבוא נאמר "יש שכר לפעולתך", השכר הוא בחינת "יש", וכמו שנאמר "להנחיל אוהבי יש" (שי עולמות לכל צדיק וצדיק) – באלף-בית אלב"ם (שבו נברא העולם – "כלם בחכמה עשית" = 'כלם באלב"ם עשית' כידוע מבעל המגלה עמוקות) אותיות יש (שכר) היינו פרצוף היסוד, הצדיק יסוד עולם.

מלכות: ספר המוסר

אחרון חביב, "העשירי יהיה קדש להוי'", הוא מסיים עם ספר המוסר הראשון בעם ישראל – מה עושים עכשיו, איך צריך להיות בן אדם עכשיו, "במה הוא הטוב לאדם שיעשהו בעולם הזה". זו המלכות, דרך ארץ, שבעצם "קדמה לתורה". דווקא לדרך ארץ הוא מגיע בסוף, שהיא המלכות.

סיכום

נסכם את עשרת המאמרות של ספרו של הרס"ג, האמונות והדעות:

	כתר שהבורא אחד
חכמה שהעולם וכל אשר בו מחודש	בינה שיש לו צווי ואזהרה
	דעת בעבודה והמרי
	חסד-גבורה זכויות וחובות
תפארת בנפש ובענין המות ומה שאחריו
נצח תחית המתים (בעולם הזה)	הוד גאולת בני ישראל
	יסוד גמול ועונש
מלכות במה הוא הטוב לאדם שיעשהו בעולם הזה