כינוס תנועת דרך חיים

אור לר"ח מנחם־אב ע"ג – כפר חב"ד

שמות החדשים עלו מבבל – כח מיוחד בחדש מנחם-אב

חדש טוב, חדש מנחם-אב – צריך לנחם את האב, אבינו שבשמים. מי שמנחם אותו – "מנחם שמו". לכן יש שכותבים בשטרות רק מנחם. כתוב ששמות החדשים עלו מבבל. יש שיחה של הרבי שלאו דווקא שהם לשון בבלית, אלא כמו אב – אב הוא מלה בלשון הקדש, אבא. כנראה שהפנימיות של האבא, והתחושה של מנחם אב – לנחם את האבא – היא משהו שעלה מבבל, יחד עם מישהו שהזכרנו בשיעור האחרון, "הוא עזרא עלה מבבל". כל מה שכתוב שעלה מבבל, כולל שמות החדשים, ובפרט החדש שלנו, הוא בעצם בחינת עזרא הסופר – "עד יעבר עמך הוי' עד יעבר עם זו קנית". עזרא בגימטריא אור הגנוז. כל זמן שברוך בן נריה היה קיים עזרא לא עלה מבבל, הוא נשאר שם ללמוד תורה. ברגע שברוך נפטר הוא עלה מבבל. זה חדש מיוחד שצריך לעלות מגלות בבל. מצד אחד אומרים שגלות מצרים כוללת את כל הגלויות, שכל הגלויות נקראו על שם מצרים, שמיצרים לישראל, אבל מצד שני כל ארבע הגלויות – מחורבן בית ראשון והלאה, מה שאנחנו כעת זוכרים – מתחיל מבבל. מי שהחריב את הבית הוא נבוכדנצר מבבל. גם עליו נאמר "עלה אריה במזל אריה [היום] והחריב אריאל על מנת שיעלה אריה במזל אריה ויבנה אריאל". כל האריה כאן הוא בעצם אריאל. אם כן, יש הרבה שלל שצריך להעלות מבבל – והכל בחינת עזרא הסופר. הוא היה גם כהן וגם סופר, שייך להיום, ר"ח אב – היארצייט היחיד שכתוב בתורה, כפי שקראנו בשבת, יום ההילולא של אהרן כהן גדול. לפי האריז"ל עזרא הוא גם גלגול שלו. הוא המזל של מנחם-אב. מיהו אהרן? "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כנראה שזה מה שמנחם את האב. צריך אהרן בתוכנו וצריך עזרא בתוכנו, ואז עולים ומעלים הכל מגלות בבל ובונים את אריאל.

הילולת רש"י בסוד "ונקה"

גם ביום שאנחנו יוצאים ממנו, היום האחרון של חדש תמוז, יש יארצייט מאד חשוב בעם ישראל – רש"י הקדוש, כ"ט תמוז. היות שהצדיקים הם בבחינת קדשים, ואצל קדשים "הלילה הולך אחר היום", אנחנו עדיין בקדושת היארצייט של רש"י. בדור הגאולה, הדור שלנו, צריך הרבה ללמוד רש"י. ידוע שהימים האלה, של בין המצרים, מתחלקים ל-יג ימים בחדש תמוז ועוד ט ימים בחדש אב, והם כנגד יג מדות הרחמים שנאמרו לאחר חטא העגל, שהיה בי"ז תמוז, ו-ט מדות הרחמים שנאמרו לאחר חטא המרגלים, שהיה בט' אב. לפי הכוונה הזו, שהיא מאד מדויקת, היום האחרון של חדש תמוז – היום – הוא כנגד "ונקה", וכמדובר בשבועות האחרונים הדור שלנו הוא כנגד "ונקה". היום של "ונקה" הוא היארצייט של רש"י – כנראה מכחו ובזכותו זוכים ל"ונקה" ("'ונקה' לשבים" – תשובה של ה'). יש אפילו רמז שתפלין דרש"י – שהם עיקר התפלין על פי ההלכה – הם מוחין דאמא, וכתוב שאור אמא יונק ממזל "ונקה", מזל תחתון. פנימיות האור שנוזל במזל ונקה הוא לתוך התפלין של רש"י, נמצא שמזל ונקה הוא המקור של תפלין של רש"י. כל מי שיושב כאן צריך להניח גם תפלין של ר"ת, אבל כשעושים מבצעים עם רחוקים – כמו שנסביר תיכף – מספיק תפלין של רש"י, לקרב את כל עם ישראל לרש"י. נאמר רמז נחמד לכבוד רש"י: רש"י ר"ת רבינו שלמה יצחקי בגימטריא בית המקדש[א], שיבנה במהרה בימינו, בזכות רש"י הקדוש. צריך לדייק, "הדק היטב היטב הדק", בכל מלה ואפילו בכל אות בדברי רש"י – גם על החומש וגם על הגמרא. רש"י נקרא "פרשנדתא" – הוא המפרש של כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אין כמוהו.

לכבוד רבינו שלמה יצחקי, בגימטריא בית המקדש, נשיר "שיבנה בית המקדש".

הסיפור המלא על נהג המונית

בשיעור ביום חמישי ספרנו על נהג מונית שנסענו איתו לפני כמה ימים. נספר את הסיפור המלא (אז הזכרנו רק נקודה מתוך הסיפור): תוך כדי שאני נכנס לרכב הוא מקשיב לחדשות ואז בהתפעלות – שלא יכול להתאפק, אני נכנס והוא לא מכיר אותי – תראה איזה אנשים ברוטאליים האמריקאיים. היה סיפור ברדיו, שכנראה בניו-יורק עצרו איזה כושי ברחוב שהיה לו כלב שחור גדול. הוא נכנע, הרים ידים, נכנס לרכב של המשטרה, אבל הכלב התחיל להשתולל ולנבוח, אז השוטרים הוציאו אקדח וירו בו. הוא אמר תראה איזה תרבות של אנשים ברוטאליים. אמרתי לו – מזל שלא ירו בכושי עצמו, עשויים לעשות זאת. ספרתי סיפור שזכרתי מפעם שראו מישהו מרחוק, לא כושי דווקא, אמרו לו לעצור וכשלא עצר ירו בו. נוסעים, הוא טפה נרגע מהברוטאליות של האמריקאים, אז אמרתי לו שבעצם צריך ללמוד מהם משהו – צריך ללמוד מהם איך מתנהגים עם הערבים כאן בארץ, עם המחבלים. כשאמרתי את זה הוא פתאום נדלק כולו, הכל השתנה לטובה.

אז הוא התחיל לספר: אספר לך סיפור. כעת אני בן 38. כשהייתי בין 18 הייתי במג"ב – הנהג הזה היה אחד בריון, רציני מאד – ושרתתי בחברון ובבית לחם. הערבים שראו אותי היו נכנסים לתוך החורים. הוא לא ספר בדיוק מה הוא עשה להם, אבל אמר שעל זה 'ישבתי' כמה זמן בבית הסהר ופטרו אותי מהצבא. אני יודע בדיוק מי אלה (ואיך צריך להתנהג אתם). ככה התגלגלה השיחה, שפטרו אותו וכעת הוא נהג מונית. הוא התחיל להתלונן שיש עוני – על זה דברתי בשיעור – שהמדינה הזו לקויה בעוני משווע, שכל יהודי שני כאן הוא עני. כמה שמשתדלים להתפרנס – זה לא הולך. לכן, כמו שגם הזכרנו, הוא אומר על עצמו שאני חייב לעבוד בשבת – בלי לעבוד בשבת איני יכול להתקיים. איני רוצה לעבוד בשבת, אבל מה אני יכול לעשות. אז שאלתי אותו מה שאמרתי בשיעור – מי אשם בזה? הוא מיד אמר, מה זאת אומרת? נתניהו אשם ויאיר לפיד אשם. זה בקיצור עיקר הדברים שאני זוכר כרגע מהשיחה הזו[ב].

תחושה של חוסר אכפתיות – איך מגיעים אל נהג המונית?!

כשיצאתי מהמונית שמרתי את זה בשביל הערב. הנהג הזה, היהודי הזה, הוא בדיוק היהודי שאנחנו רוצים להגיע אליו. עוד דבר חשוב – באותו יום היתה המהפכה במצרים, והוא דבר על זה. אמר – מה הבעיה בישראל? כאן ברגע שפלוני אלמוני, איזה יהודי הולך הביתה – במשך היום הוא קצת מעורה בחברה, אבל בסוף הוא הולך הביתה, לאשתו, למשפחה – סוגר את הדלת ולא מענין אותו שום דבר מה קורה עם אחרים. כל אחד לעצמו (באידיש אומרים 'פאר זיך'). לאנשים לא אכפת מה קורה עם הזולת, שלשכן שלו אין לחם לאכול – הוא סגור בבית שלו. זו התרבות, זה מה שקורה כאן בארץ. האמת שכל המהפכות וכל המלחמות הן על לחם, ולכן מלחמה היא משרש הלחם. נסיתי לדבר איתו קצת על עבודה עברית – מהמבצעים שלנו – והוא קצת הבין את זה, לא לגמרי. בשביל זה צריך עוד קצת זמן, אבל כבר הגענו ליעד. לאנשים יש לב יהודי, הוא התלונן על זה שלאף אחד לא אכפת מאף אחד, גם מי שלמעלה לא אכפת לו. דברנו בשיעור על אחיה השילוני, "ושמעתי כי חנון אני" – אין מי ששומע לצעקת הדל. הבנתי שהנושא הערב היה נושא פנימי, איך מקיימים בחירות בתוך התנועה גופא. יפה, אבל זה לא תכל'ס. נושא חשוב, אבל לא זה. תכל'ס, הנושא הוא איך מגיעים לנהג הזה וכיוצא בו. אם תראה לו את החוברת איך מקיימים בחירות בתוך התנועה – לא חושב שזה יענין אותו יותר מדי.

הזמנה לדיון פתוח

על כן רציתי, במקום שאני אמשיך לדבר, אני רוצה שנשמע על רקע זה – ההנחה שזה ציבור היעד האמתי, האחים האביונים האלה. כמובן, אם יש תופעה כזו רעה של הסתגרות, אפאטיות, לכן אין סיכוי שתהיה פה מהפכה כמו במצרים – אבל בשביל זה אנחנו פה, כדי שכן יקרה פה משהו. יש כאלה שעושים קצת פעילות פה ושם בשטח, וכמובן שאצלנו זה חייב להיות עם תוכן – אי אפשר לדבר רק על כסף ועל לחם בלי לדבר על תורה. זה חייב להיות קשור, והתורה צריכה להיות הפתרון לבעיה החברתית, שלא אכפת לאף אחד מאף אחד – כך נדמה לו על כל פנים. לכן, לכאורה, זה הנושא שצריך לדבר עליו ולהציע הצעות. לחיים לחיים. כעת רק צריך מנחה. שנריה יפתח...

[היה דיון ארוך, והבאנו כאן רק כמה נקודות שהרב אמר במהלכו:]

'שחרר את היהודי שבך'

ננתח את הסיפור פסיכולוגית. בהתחלה החברה פה השפיעה על אותו נהג מונית שכוחניות, לא משנה כלפי מה ומי, שברוטאליות זה משהו פרימטיבי וכו'. הוא קנה את זה – קונים את הלוקשים. ברגע שקרה אצלו איזה מהפך, שאני עצמי הייתי אותו בריון שכאשר ראו אותו נכנסו לחורים ועל זה ישבתי – אם הוא לא היה מרגיש שאקבל טוב את זה שהוא ישב על זה בבית סהר, מן הסתם לא היה זוכר ומעלה את זה. פתאום כשהוא מספר שישב בבית סהר, אמרתי לו – אשריך, כל הצדיקים יושבים בבית סהר. אתה יודע איזה זכות יש לך?! כבר אורו עיניו. לכל אחד יש משהו כזה בפנים שהוא מדחיק. צריך להוציא לו את זה.

[הערה: נריה עשה סטיקר כזה – שחרר את היהודי שבך.]

זה בדיוק מה שקרה. היה שם איזה שחרור של יהודי. לכן היה לי כל כך חבל בסוף – יש המון כאלה, למה לא מגיעים אליהם. שוב, אפשר לעשות שכל אחד יקח על עצמו שכאשר אני פוגש יהודי אני פועל, אבל פה אמור להיות ארגון – משהו צבורי. צריך חשיבה איך ממסדים את זה.

השאלה איך נהג המונית שלנו יודע שקיים מישהו בעולם כאן שיש לו רצון – דברנו על מיקוד רצון – לעשות שינוי אמתי, לחולל מהפכה. איך הוא ידע שאנחנו קיימים? שהדבר הזה קיים? איך הוא ידע שבאמת אוהבים אותו – לא אכפת לי אם סטיקר או לא, אלא שיש מישהו שאכפת לו ורוצה לחולל מהפכה. מה הרצון אחד שדברנו עליו? שרוצים באמת לחולל מהפכה, לטובת עם ישראל. איך הוא יודע מזה?

יהודי-ישראלי

ספרו לי אתמול עוד סיפור. יש הרבה יהודים בארץ רחוקים, מה שנקרא חילונים לגמרי, שכאשר שואלים אותם על הזהות שלהם הם אומרים – אני ישראלי. אני לא יהודי אלא ישראלי – יהודים מיוחסים לגמרי, כהנים, לויים וישראלים. לדאבוננו יש הרבה כאלה. שואלים אותו – למה אתה שונא להיות יהודי? לפי הסיפור של היום, זה הרבנות.

[הערה: אפשר להוציא סטיקר – "שנא את הרבנות"...]

דברנו הרבה על אחיה השילוני, שתפקידו היום לאחות את הממלכות. יהודי הוא ממלכת יהודה וישראלי הוא ממלכת ישראל. מי שאומר שהוא ישראלי, לא יודע בדיוק מה הוא מתכוון, אבל הוא אומר שהוא שייך רק לירבעם בן נבט והבאים אחריו. אני חושב בשביל נריה, עוד סטיקר – משהו נחמד, לא בשביל אנשים דתיים בכלל (ספק אם התנועה יכולה להיות חתומה עליו), אבל מספיק בשביל אותו יהודי שאומר שהוא רק ישראלי: אני יהודי-ישראלי. כי לפי הסיפור של היום ששמענו, מי שהוא באמריקה – שכן יש לו זהות יהודית – אומר שאני יהודי-אמריקאי, קודם יהודי אבל גם אמריקאי. זה כבר משהו. לפי המדרגה שלו טוב מאד שכך הוא מזדהה, קודם כל יהודי. גם פה בארץ, ראשית התיקון של אחד שאומר שהוא רק ישראלי ולא יהודי, הסטיקר הזה מאד ירגיז אותו בהתחלה. זו עליה של מדרגה אחת בשבילו. כשאני גר באמריקה אני לא אומר שאני יהודי-אמריקאי, מספיק לי שאני יהודי – לא צריך לומר אמריקאי.